אחסון מידע בחום

חברת מיקרון בנתה לאחרונה אב טיפוס ראשון של זיכרון PCM או Phase-Change Memory. ההתקן מורכב משבבים השומרים מידע בסוג מיוחד של זכוכית, המכילה גם יסוד מהמשפחה הכימית של החמצן (כמו tellurium או selenium). משתמשים במכות חום זעירות ונקודתיות כדי להעביר אזורים של הזכוכית בין שני מצבים או פאזות שונות, המייצגות את ה-1 וה-0 הדיגיטאליים. באחת הפאזות אטומי הזכוכית מסתדרים בתבנית גבישית מסודרת. במצב ההפוך, הם נמצאים ללא סדר, בצורה אמורפית. שיטה זו של אחסון מידע נחקרה כבר ב-1960 על ידי אובשינסקי.
ל"כונן העתידני" הזה קוראים Onyx, וביצועיו בכתיבת מידע עוברים את אלו של שבבי הפלאש, השומרים את המידע כמטען חשמלי באיים של מוליך למחצה. שבבי הפלאש אינם מסוגלים לשכתב ביטים אינדיבידואליים על פי דרישה, הטכנולוגיה שלהם מחייבת מחיקת מקטעי מידע בגודל קבוע וכתיבה בחזרה של המקטע המתוקן. תהליך זה מגביל את מהירות התהליך. בזיכרון פלאש נדרש לתוכנה לשמור לוג קטן שיאשר את תקינות המידע שנכתב מחדש. ואילו עם זיכרון שמשנה פאזות, ניתן לשכתב על פי דרישה רק מה שנחוץ.
הזיכרון המשנה פאזות נמצא כבר זמן רב בפיתוח תיאורטי. מספר חברות מוליכים למחצה עובדות על שבבים של שינוי פאזה, אך לא סיפקו עד כה מידע על התקנים שנבנו איתם. כעת, בניית אב הטיפוס מראה מורכבויות שלא נצפו קודם לכן. שאלת השאלות היא מתי תהיה הטכנולוגיה בשלה ליציאתה לשוק. יש הטוענים כי שילובה עם זיכרון פלאש יקדים אירוע זה. על פי סימולציות, תוספת באפר קטן של זיכרון משנה פאזות להתקן פלאש יכול לפשט את תהליך כתיבת מקטעים קטנים של מידע, ולשפר מאוד את הביצועים.
כאשר בוצעה השוואה בכתיבת מקטעי מידע קטנים בין ה-Onyx, עם 8GB קיבולת, לבין כונן פלאש איכותי של 80GB לשרתים, נמצא כי האוניקס היה מהיר יותר (בשיעור של בין 70 ל-120%) מהתקן הפלאש המסחרי. בו בעת, אב הטיפוס הכביד הרבה פחות על מעבד המחשב שהשתמש בו והיה מהיר יותר בקריאה מאשר כונן הפלאש כאשר ניגש לקרוא בלוקים של מידע מכל גודל. בעיקר הצטיין בקריאת תבניות כמו אלו של הרשתות החברתיות (נפחים גדולים, קריאות וכתיבות קטנות). עם זאת, אוניקס היה הרבה יותר איטי בכתיבת מקטעי מידע גדולים.
 

קשר חברתי

רובין דאנבר הפך למדען, לדבריו, כי הייתה זו הזדמנות היחידה לפרסם מכתביו. הוא הצליח לא רע. בשנות התשעים המוקדמות חקר דאנבר את היחסים חברתיים בקבוצות שונות של יונקים עליונים. לא עבר זמן רב עד ששם לב לדבר מעניין: הקופים נוטים לקיים קשר חברתי עם מספר מוגבל של פריטים מתוך קבוצתם. וסוגי הקופים עם מוחות גדולים יותר, נוטים לקיים יחסי חברה עם מספר גדול יותר של חברים. דאנבר הסיק כי הסיבה לכך היא שעם מוח גדול יותר, כלומר עם קיבולת אחסון מידע גדולה יותר, הם מסוגלים לשמור מידע למעקב אחר מספר גדול יותר של חברים. ואז, הוא השווה את גודל המוח למספר החברים וחישב אחרי כמה חברים יהיה אדם מסוגל לעקוב. המספר היה 150.
מחקרים שונים בדקו מאז את מספר האנשים שאדם אחד מסוגל להיות איתם בקשר. למרות מגוון התוצאות, הם כולם רק מאשרים את ממצאי דאנבר. ומה שמעניין עוד יותר, זה שהמספר הזה נראה כי היה קבוע לאורך ההיסטוריה האנושית - החל מגודל הכפרים הניאוליטיים, דרך היחידות הצבאיות בהיסטוריה ועד לפנקסים של אנשי קשר מן המאה ה-20.
בעשור האחרון טכנולוגיות הרישות החברתי השפיעו עמוקות על הדרך בה אנשים מתקשרים. זה לא נדיר למצוא אנשים עם מאות ואלפים של "אנשי קשר" או "עוקבים". נראה איפה כי טכנולוגית הרשת עוזרת לאדם להתגבר על המגבלה של מספר דאנבר.
קחו למשל את טוויטר. קיים איזה שהוא קשר בין מצייץ לעוקביו. האם ניתן להגדיר את הקשר הזה כ-"חברות" או "קשר חברתי"? עד כמה הקשר הזה נחשב?
בבית הספר למחשוב של אוניברסיטת אינדיאנה בדקו את הפעילות שיצרו שלושה מיליון משתמשי טוויטר במשך 4 שנים, פעילות שהגיעה ל-380 מיליון ציוצים. בניתוח היחסים שהתפתחו ברשת, מסתבר שמשתמש חדש, מספר אנשי הקשר שלו גודל עד אשר הוא ממצה אותם. מעבר לנקודת הרוויה, הקשרים עם אנשי קשר פחות חשובים הופכים לתדירים פחות, והמשתמשים מתחילים להתרכז באנשים שנמצאים איתם בקשר חזק יותר. ומהי נקודת הרוויה, אתם שואלים - או במילים אחרות, עם כמה אנשים אפשר להמשיך בקשר לפני שממצים? התשובה היא בין 100 ל-200, בדיוק כפי שהציג דאנבר. הוכחה שגם הטכנולוגיה העכשווית במיטבה לא מצליחה לגשר על האילוצים הביולוגיים והפיזיים המגבילים קשרי חברה יציבים.
הרשתות החברתיות אולי מקלות אלינו להגיע למספר רב יותר של אנשים, אך לא משנה כמה קשה נעבוד על זה, הן לא משנות בכלום את היכולת שלנו להתרועע. אם דאנבר צודק, המצב יישאר כפי שהוא עד אשר המוח האנושי יתחיל לצמוח.

מידע מלא

גם סמסונג

גם סמסונג השיקה, בשבוע שעבר, את הדיסק הפנימי הראשון שלה בקיבולת 1TB ועם פלטות של 500GB לאחת. ה-Spinpoint M8 מגיעה בפורמט מתאים למחשבים נישאים כאשר עוביו 9.5 מילימטר בלבד. בעיצוב הפנימי נלקחו בחשבון אמצעי ספיגת זעזועים למקרה של נפילה.
צפיפות המידע הגבוהה הושגה באמצעות טכנולוגיית AFT. מספר רכיבי הדיסק, כמו למשל הראשים, תורמים בדגם זה לשיפור ב-7% במהירות הפעולה ביחס לדגמי סמסונג קודמים, ול-8% חיסכון בצריכת האנרגיה.
ממשק הדיסק הוא SATA המעביר מידע במהירות של 3 גיגה ביטים לשנייה. פעולת הדיסק שקטה בזכות טכנולוגיות ה- ™EcoSeek ו- ™NoiseGuard.
 

קישורים

● הפתרון האולטימטיבי לטענה "אין לי מה ללבוש"- הדפסת פרטי לבוש במדפסת 3D. לראיה, הביקיני המודפס הראשון

● איך אומר הפתגם?... "הסקרנות הרגה את החתול"?

● המאפיה הסיציליאנית למען האקולוגיה. (תודה למרטין)

● מלחמה בשחיתות. בבקשה שמישהו יקים אתר כזה בישראל!
 

הודעות לקוראים

1. הפרק השלישי של IT Crowd נדחה לשבוע הבא.

2. המגזין פתוח לקבלת מאמרים פרי עטכם לפרסום.

3. לפונים למעבדה לשחזור מידע: תאור תהליך העבודה מתואר בקישור זה. על מנת לקבל פרטים נוספים וטופס מסירת עבודה, צרו עמנו קשר בטלפון 08-9400070 או בדואל

4. משרדינו בנס ציונה פתוחים לקהל בימי א' עד ה' בין 09:00 ל-17:00. במקרים דחופים הנכם מוזמנים להתקשר 24/7

5. אנשי צ'יף מעריכים ומשבחים משכימי קום ואת החרוצים אשר מגיעים למקום העבודה עם שחר. אך במקרים שאינם דחופים, אנא אזרו סבלנות והמתינו עד 09:00 כדי שנוכל להעניק לכם את השירות הטוב ביותר.

6. בכל יום שעדיין לא עשיתם לייק לעמוד של צ'יף בפייסבוק, אתם גורמים לבוני הדף להזיל דמעה. הראו ספורטיביות והצטרפו אלינו בפייסבוק

תולדות המחיקה

לפני כמאה וחמישים שנה הצליח יהודי בשם היימן ליפמן לרשום פטנט בתחום... נקרא לזה "עיבוד התמלילים". ליפמן רשם פטנט על עיפרון שבקצהו האחד ישנו מחק. לא המצאה מפעימה, אולי, אך בהחלט רווחית - ובמיוחד באותם שנים בהם לרשום פטנט לא היה תהליך כל כך יקר כפי שהוא היום. אחרי ארבע שנים מכר ליפמן את הפטנט לג'וזף רקנדורפר... ב-100,000$. רקנדורפר חשב שיעשה מרכישתו הון. הוא תבע על הפרה את חברת Faber-Castell הגרמנית. לדאבונו, בית משפט עליון בארה"ב פסק נגדו והכריז על הפטנט כחסר תוקף.
עד לשנת 1770 אנשים השתמשו בחלק הרך של הלחם כדי למחוק את סימני עיפרון הגרפיט.  כיוון שהנייר היה יקר והלחם היה מזון חיוני, למשך שנים ארוכות הייתה הכתיבה העממית מוגבלת ללוח צפחה.
במאה ה-XVI ראו כובשי יבשת אמריקה כי חלק מהשבטים המקומיים היו מכסים את הביגוד וההנעלה שלהם בשרף העצים Castilla elastica או של Hevea brasiliensis. השרף היה מתייבש במהירות ויוצר שכבה גמישה שדחתה את מי הגשם התדיר. גם הספרדים, הפורטוגלים ואחריהם בכל אירופה החלו להשתמש בחומר, המוכר לנו בתור לטקס, כמבודד מפני מים. היה זה הכימאי האנגלי Joseph Priestley ששם לב שלשרף עצי הגומי יש את אותן תכונות המחיקה -אך משופרות- מאשר ללחם. המחיקה מתרחשת הודות לתופעה מכאנית ואלקטרוסטאטית. המחק עוטף את החלקיקים היוצרים את סימן העיפרון על הנייר. העפרונות משאירים באותו סימן חלק מהמוט הפנימי העשוי בעיקר מגראפיט, ומכיל גם שיעור משתנה של חרסית ושעווה.
סימן העיפרון על הנייר נוצר כאשר חלקיקי גרפיט נלכדים בין סיבי הנייר. פעולת השפשוף של המחק על הנייר יוצר כוחות אלקטורסטטיים בין פרודות הגומי לפרודות הגרפיט. היות והמחק הוא רק, גמיש וצמיגי, חלקיקי גומי שנפרדים ממנו מתגלגלים סביב חלקיקי הגרפיט, וסוחפים אותם.
המחקים הראשונים שנמכרו בעולם היו בלוקים קטנים של גומי טבעי. למרות שהיו מועילים מאוד, היה להם חיסרון בולט המשותף עם הלחם הך: הם היו נרקבים במהרה. הפתרון לכך הגיע כאשר צ'ארלס גודייר המציא את הוולקניזציה.
חימום הגומי לבדו מוביל לשריפתו. גודייר חימם בתנור תערובת של גומי וגופרית. התערובת התקשתה והפכה לפחות דביקה מבלי לאבד מגמישותה. התהליך גם מנע את ריקבון החומר. כמובן שגודייר רשם פטנט לתהליך ב-1938, והוא ידוע כממציאו, למרות שמאוחר יותר נמצאו הוכחות לכך שגם תושבי אמריקה המרכזית הקדומים היו משתמשים בגומי מיוצב ליצירת חפצים שונים עוד כ-1,600 שנה לפני הספירה הנוצרית.
בוולקניזציה הגופרית יוצרת גשרים בין המולקולות הארוכות של הפולימר, ובזכותם משתנות תכונות החומר.

סדרה שלמה של פעולות ולא רק הפעולה האחרונה. ב-1984 חברת התוכנה NewStar הכניסה את פקודת Unerase במעבד התמלילים NewWord, בזמן ש-IBM דבקה ב-undelete ב-VisiWord.
כאשר אנו מוחקים מילה, משפט או פסקה במסמך, מספר מוגבל של שינויים נשמרים ב-RAM או בדיסק. מהרגע שאנו שומרים את המסמך הערוך, ממנו נמחקו או נוספו חלקים, לא ניתן באמצעים רגילים להגיע למצבו שלפני המחיקה. בכל פעם שאנו שוב שומרים את המסמך, נמנעת מאיתנו הגישה למצבו הקודם. כאשר אנו מבצעים עבודה יצירתית, כפי שעושים עורכי דין, סופרים, עיתונאים ומתכנתים, קורה לנו לעתים קרובות שנרצה לחזור מספר צעדים לאחור אך מעבד התמלילים לא יאפשר לנו זאת מכיוון וכבר ביצענו שמירה.

הפתרון הוא כמובן BOS ששומר על מספר בלתי מוגבל של גרסאות קודמות (ראו בקישור זה מספר 3 - Item's Versions).