איזו שמיזו

עסקים וארגונים מכל סוג יכולים להיפגע מאינסוף סיבות ולא רק מתנודות שוק, הונאות, גזרות כלכליות וכו'. שריפות, רעשי אדמה ומגפות מאימים על האינטרסים של בעלי המניות, שמם הטוב ופעילויות יצירת ערך. לשם הגנה מפני איומים אלו, קם לו הענף הרחב והמגוון של תכנון ההמשכיות העסקית / המשכיות השירות. כמו כל ענף חדש, הוא סבל ממחלות ילדות שגרמו אנדרלמוסיה, הצע גדול ללא כלים של בחינה מצד הלקוח, העדר גופים בודקים ומסמיכים, ועוד.
מי שבא "להציל את המצב" הוא דווקא ארגון העל של ענף התקינה. לרובנו הוא מוכר בהיבט של בקרת איכות, מגמה שהתגברה לפני עשור או שניים והצמיחה ענף פורה בעץ התעסוקה ליועצים, ענף ה-ISO. את תקן האיכות, ה-ISO, מכרו לנו היטב וקנינו אותו ברצון... או מחוסר ברירה. זכורה לי היטב התשובה הנפוצה לשאלת "מה זה ISO" הייתה "מה שטוב לכל ארגון". קרי, כל ארגון קובע לעצמו את התקן, מחייב את ספקיו ומתחייב בפני עצמו ולקוחותיו, לעמוד בו.
ISO - International Organization for Standardization - הארגון הבינלאומי לתקנים הוא ההתאחדות העולמית של גופי תקנים ברחבי העולם. הוקם ב-1946 בשוויצריה, שם הוא שוכן עד היום. הוא מקדם ומפתח תקנים בינלאומיים שייקלו את המסחר ומתן השירותים בין מדינות. כיום חברות בו כ- 90 מדינות. בסוף שנות ה- 80' פיתחו בו שתי משפחות תקנים. משפחת תקני ISO9000 (בה חמישה תקנים: ISO9000-9004) הנוגעים למערכות איכות. וכן משפחת תקני IS014000 העוסקת בהשפעת פעילויות הארגונים והתהליכים הנבדקים, על איכות הסביבה.
לכולנו ברור כי תקנים אלו אינם אומרים דבר ביחס לאיכות המוצר או השרות אשר הספק מספק, או מהן דרישות הבטיחות בהם חייבת הסחורה לעמוד. למרות זאת, ספק המצהיר שמערכת האיכות שלו עומדת בתקנים הנ"ל חייב להוכיח שאכן כך. וההוכחה מאושרת על ידי גוף חיצוני מוסמך לכך. בישראל אחד הגופים האלו הוא מכון התקנים.

תקנים קיימים

תקני איכות ISO14000 מבוססים על העיקרון הבסיסי של שמירה על איכות הסביבה ע"י שימוש מזערי בחומרים ותהליכים הפוגעים בסביבה, או נטרול אבסולוטי של גורמים פוגעניים אלו.
כל אחד מהתקנים בסדרת ה-ISO9000  מורכב מכמה חלקים. מתוך הסדרה מעניינת אותנו במיוחד ה-ISO9000, העוסק בניהול איכות והבטחת איכות. החלק הראשון שלו מגדיר הנחיות כלליות לבחירה במודל המתאים לארגון מתוך סדרת התקנים ממשפחת ה-ISO9000. החלק השלישי מגדיר הנחיות ליישום תקן 9001 בכל הנוגע לפיתוח ותחזוקה של תוכנה, וחלקו האחרון מדריך לתוכנית ניהול איכות.
ISO9001 מהווה מערכת תקנים העוסקת בהבטחת איכות בתכן, בפיתוח, ביצור, בהתקנה ובמתן שירותים. מערכת זו היא המקיפה ומגדירה דרישות ממערכת האיכות, כגון אחריות ההנהלה לאיכות, עריכת חוזה בין ספק ללקוח ואף שירות לאחר מסירת המוצר או מתן שירות ללקוח.
ISO9002 הוא מודל להבטחת איכות בייצור, בהתקנה ובמתן שירות.
ISO9003 מספק הנחיות כלליות, כיצד להבטיח איכות בבחינה ובבדיקה סופית. מדובר בתקן מצומצם שנועד לארגונים הנדרשים להוכיח יכולת גילוי של אי התאמות בבחינות המוצר הסופיות, ויכולת טיפול נאות בהן.
ISO9004 כולל הנחיות הקשורות לניהול איכות. תקן זה מספק קווים כלליים לפיתוח וישום של מערכות ניהול איכות.

תקן נולד

במרץ השנה יצא תקן איזו חדש, ISO/IEC 24762 המגדיר את התקן להתאוששות מאסון של מערכות מידע. הוא נועד להתמודד עם משברים שמקורם או השפעתם על מערכות המידע בארגונים. טכניקות האבטחה והקווים המנחים שבו להתאוששות מאסון של טכנולוגיות המידע והתקשורת (ICT DR) הם חלק ממערך ניהול ההמשכיות העסקית. התקן תומך בהפעלת מערך ניהול אבטחת המידע (ISMS)  על ידי טיפול בהיבטים של אבטחה ושל זמינות של ניהול ההמשכיות העסקית בעת משבר.
תוכנית להמשכיות עסקית כוללת את האסטרטגיות הארגוניות לכוננות מפני משברים לאומיים, אזוריים או מקומיים עתידיים, שיכלו לסכן את יכולת הארגון להמשיך במשימתו העיקרית, והן את יציבותו לטווח ארוך. על פי תקן ISO/IEC 24762, ניהול ההמשכיות העסקית הינו חלק בלתי נפרד מכל תהליך כוללני של ניהול סיכונים, וכרוך בזיהוי איומים פוטנציאליים שיכולים להשפיע לרעה על פעילות העסקית של ארגון -וסיכונים הקשורים לכך- תוך כדי אספקת מסגרת לבניית סבילות לפעילות עסקית (עם יכולות, מבנים, תהליכים, רשימות משימות לביצוע ועוד) לתגובה ייעלה מול תקלות ואסונות.
סידורי הסבילות הנמנים בתקן יסייעו לארגון הן בתקופות של הפסקות חשמל קצרות וגם ישחקו תפקיד חיוניים באבטחת זמינות המידע והשירות במהלך תקלה או אסון, ולטווח ארוך עד להתאוששות מלאה של כל הפעילויות. הנושא חשוב במיוחד היום, כאשר ארגונים סביב העולם רגישים יותר ויותר לאיומי חבלה, אסונות טבע, פיראטיות ומשברים נוספים.
בנושא אבטחה ניתן להשלים את תקן ISO/IEC 24762 עם שני תקנים נוספים: ה-ISO/IEC 27001 משנת 2005, המתאר דרישות למערכות ניהול של אבטחת מידע, ותקן ISO/IEC 27002 המכיל את מלוא ההנחיות לניהול טכניקות אבטחת המידע.
 

שנה אחרי

ב-9 ביוני 2007 נורה בעיר מוסול אשר בעיראק, סַמָּל סטיבן דאבל-יו קלארק מן היחידה המוטסת 101(תקיפה אווירית) של צבא ארה"ב.
היורה עמד ממרחק 250 מטר והשתמש במקלע קל מסוג PKC עם סרט תחמושת של כדורי 7.62x 54R.(תודה לעופר צינורי על ההסברים המושכלים בתורת הירי!)
הכדורים עשו את דרכם למטרה, אחד מהם פגע בכתפו של החייל האמריקני. אחר הגיע לאזור מרכז הגוף, אלא שבמקום לפצוע אותו, נכנס -דרך שתי חבילות של מנות קרב- והגיע עד הדיסק הקשיח המובנה של מחשבו הנישא והמוקשח.
המקרה פורסם באינטרנט, הגולשים התלהבו, והידיעה אף הגיעה לעמוד הבית של Digg.
סמל קלארק מספר שבחודש אוקטובר 2007 קיבל בחזרה דיסק קשיח חדש ועליו כל המידע המשוחזר שהיה על הדיסק שספג את הירייה.
שנה אחרי, המחשב עם הדיסק והקליע הוצבו במוזיאון הצבאי של אינטל ב-Fort Huachuca, אריזונה. הלפטופ הוא Toughbook של Panasonic, וכיכובו כמגן בהחלט תרם לשם שיצא לו כמחשב הנישא העמיד ביותר שקיים.
אחד אפס לטכנולוגיה בשדה הקרב.
 

עשר שנים אחרי

מאות ואלפי לקוחות נצלו בעור שיניהם מקשיים, אסון ניהולי, כלכלי ואף קריסה מוחלטת בזכות שחזור המידע שאבד ממחשביהם. אבל רק מעטים מזכירים את האירוע ומפרגנים למשחזרים גם עשור מאוחר יותר. אחד מהם הוא בעליו של עיתון ש"חגג" בשבוע שעבר עשר שנים לשריפת מערכת עיתונו -כנראה בידי ידיים עוינות- בתקופה שלפני הבחירות המוניציפאליות.
כעת, ערב סיבוב בחירות נוסף, שוב נותן אבי בן דויד לצ'יף קרדיטים על העבודה. הכתבה המלאה נמצאת בקישור "עשור לשריפה".

משרדי המערכת עם המחשבים השרופים

לשנות מהסיבות הנכונות

נחמד לראות שהרבה מאוד לקוחות וארגונים שומעים להמלצתנו ועוברים בשנים האחרונות למוצרי המשכיות מבוססים דיסקים קשיחים כפתרון לבעיות הגיבוי שמלוות אותם כבר זמן רב. רבים מלקוחות אלו מניחים כי רכישת מוצר גיבוי מבוסס דיסקים יהיה שווה לשיפור בניהול המידע היצרני שלהם. זה עוזר מאוד, אבל זה לא הכול.
בדרך כלל מגיעים לפתרונות מבוססים דיסקים מפני שהחברות נמצאות בתקופת משבר עם פתרונות הגיבוי הקיימים. זה יכול להיות בעקבות אירוע משמעותי של אובדן מידע, או הבנת החסרונות של השיטה הקיימת. או שהגיבויים לא מסתיימים כנדרש, או שלקחו יותר מדי זמן, או שחלון הגיבויים היה קצר מדי לשיטה הקיימת (בד"כ טייפים), שהשחזור לקוי, איטי מדי, או שפשוט שמים לב שהאחראי מבזבז יותר מדי זמן על ניהול מערכת הגיבויים והשחזורים. ברגע שמתעוררת המודעות מחליטים להביא התקן גיבויים מבוסס דיסקים. לעיתים קרובות ספריית הטייפים נשמרת כרובד שני של גיבויים, למטרת ארכיבאות. יפה ונחמד, אבל זה לא יפתור את שתי בעיות נפוצות בארגונים.

1. פתרונות גיבוי מבוססי דיסקים לא מצמצמים את כמות המידע שהארגון צריך לגבות. תפקידו של מערך הדיסקים הוא לאחסן את כל מידע שתוכנת הגיבוי שולחת אליו. פתרונות עם יכולות דה-דופליקציה מצמצמים את נפח הגיבוי (ויוצרות בשל כך בעיות אחרות, כפי שכתבנו בעבר). אך ככל שהארגון עובד, נפח מידע המקור ממשיך לגדול, וכך גם נפח הגיבויים, עם דה-דופליקציה או בלעדיה.
2. גיבויים מהירים יותר לא תמיד משתווים לנוהלי ניהול מידע משופרים. בארגון הטיפוסי נשמרות כמויות גדולות של מידע בשרתי דואר אלקטרוני ובשרתי קבצים. לאחר שאוחסנו, קבצים אלו נפתחים רק לעיתים נדירות, אך זוללים מקום יקר על גבי מערכות האחסון היצרניות, זמן ותקורה בשרתים המבצעים את הגיבוי וקיבולת נוספת במכשירי הגיבוי החדשים, כאשר הגיבוי מתבצע. כלומר, גם אם ארגונים יאמצו את הגיבוי על גבי דיסקים קשיחים וגם אם לא, עליהם להסתכל מעבר לבעיה המידית של גיבוי כושל, ולפנות לנושאים עמוקים יותר של ניהול המידע. המקומות הראשונים בהם חייבים לעשות סדר הם אסטרטגית ניהול הדואר האלקטרוני, אחסון הקבצים וארכיונים של מסדי הנתונים.
הארכיונים של דואל, קבצים ומסדי הנתונים לעיתים קרובות מהווים המרכיבים התופחים במהירות הגבוהה ביותר במערכות האחסון של הייצור. עם זאת, ניהול תקין באמצעות תוכנה וחומרה, יכול להביא לחיסכון משמעותי מבלי לגרום לארגון סכנה מיותרת.
ניתן גם למטב את מיקום המידע שאליו נגשים בתדירות לא תכופה (דואל וקבצים) , דווקא על מצעי אחסון פחות יקרים.
יעזור גם לשפר את ביצועי אפליקציות הייצור, לצמצם את קיבולת האחסון במצעים יקרים בעבור אחסון מידע של ייצור. כן חשוב הארכוב של הדואל והקבצים הארגוניים, מה שיסייע רבות לצמצום זמני הגיבוי והקיבולת הנדרשת לאחסון השוטף.
לאחרונה פורסמו עבודות שמצאו כי כ-90% או יותר מהדואר האלקטרוני ושרתי הקבצים עומד מעופש, או שלא ניגשים אליו מעבר ל-60 יום הראשונים. אז למה להמשיך בהוצאות כדי להוסיף עוד ועוד קיבולת למערכי הדיסקים של הייצור?

פתרונות BOS משלבים את המהירות והאמינות של הדיסקים הקשיחים עם טכנולוגיית שחזור מבוססת ידע מעשי של מעל עשרים שנה, על מנת לצור כלים לשחזור מידע נקודתי והן התאוששות כוללת בצורה בלתי תלויה מכשלי חומרה או תוכנה. התוצאה היא חופש לשחזור מידע ומערכות בכל עת, מכל מקום ולמעשה גם לכל חומרה או אתר.
השחזור נעשה תוך שניות או דקות, במהירות הרשת, גם לחומרה שונה או לסביבות וירטואליות. כבר שנים מציעה BOS הגנה גמישה של מערכות מרוחקות (ואף בלתי מאוישות) ויכולות שחזור נתונים מתקדמות, אינטגרציה עם מערכות אחסון ומערכות גיבוי קונבנציונאליות קיימות וחדשות, ומערכות אבטחה מכל יצרן שרק ניתן לדמיין.

מנהל מערכות מידע המשתמש ב-BOS יכול להעתיק מצבי מערכת בזמן נתון לשרתים מרוחקים באמצעות FTP או לדיסק קשיח חיצוני או מיקום משותף ברשת.
היכולת המסורתית של שחזור קצבים וספריות בודדות, תיבות Exchange, מסרי דואל וקבצים מצורפים בממשק אינטואיטיבי פשוט וקל להבנה.
בסביבה מעורבת, BOS מסוגלת לגבות ולשחזר כל מערכת הפעלה המקנה זכויות העתקה, ולכן נבחרה בארגונים רבים הנאלצים לשנות ולחדש בהדרגה את המרכיבים במרכזי המידע שלהם.

למידע נוסף, צרו קשר

ה-! של השבוע

השבוע היינו עדים למקרה המקומם של חברה גדולה ממרכז הארץ שרכשה מערך דיסקים מיצרן יוקרתי (השמות שמורים במערכת). לא הספיק הלקוח לומר "ג'ק רובינסון" (כנסו לקישור, זה מעניין) ותוך חודשיים ימים מתו בטרם עת שניים מתוך 8 הדיסקים של המערך ופרויקט גדול נעצר מלכת.
בבהלה פנו אנשי ה-IT לנציג היצרן. נענה היצרן לתלונת הלקוח והחליף את הדיסקים באחרים. במעבדה ראינו כי הדיסקים ה"חדשים" שהתקבלו בהחלפה והוצאו מאריזתם המקורית על ידינו, לא היו בדיוק חדשים. שנת הייצור שלהם הייתה 2007 ו-לא יאומן!- היה עליהם מידע כתוב. הדיסקים שהתקבלו להחלפה גם היו מדגם SATA1 בעוד הדיסקים המקוריים של המארז היו SATA2, מהירים יותר.
לשמחתנו הצלחנו לשחזר את המידע מהדיסקים שקרסו ולהעבירו למצעים תקינים. עד לשעות הערב ליווינו את צוות מערכות מידע אצל הלקוח. הצוות, בהרכב מלא, החליט צעד-צעד, בשיא הזהירות, על סדר התקנת הדיסקים לבנייה לוגית מחדש של המערך. (אגב, תודה להם על הפיצה, שהייתה ממש טעימה). לבסוף חזר ה-RAID לעבודה בשעה טובה ובמזל טוב.
חברת הביטוח קיבלה את דיווח מעבדת צ'יף ולקחה על עצמה את פיצוי הלקוח. יש לציין כי גם שמאי הביטוח הספציפי שטיפל בנושא היה איש מחשבים מנוסה וערני, שהבין בקלות את אופי הבעיה.
אבל המקרה לא הסתיים כאן. מצפה לנציגי היצרן הרבה עבודה לשיקום של שמו הטוב.
 

BIG is beautiful, או לפחות מבוקש

מי שטוען שלא צריך נפח אחסון כל כך גדול, יכול לעשות ניסוי ולהתחיל לחשב כמה מידע הוא באמת מחזיק אם לוקחים בחשבון את המחשב השולחני, הנישא, הדיסק החיצוני, התקני ה-USB הקטנים והטלפון הסלולארי (אם היום הטלפונים מגיעים ל-32GB, עוד מעט הם יגיעו ליכולת אחסון של 100GB! ).
ההתפוצצות של תוכן דיגיטאלי ומידע הוביל בשנים האחרונות לגדילה פנומנאלית של דיסקים קשיחים בעולם כולו. הדיסקים של 1TB הם כבר סחורה רגילה בחנויות במחירים יחסית נוחים מאוד. וכעת, הדיסקים בנפח 1.5TB כבר כאן. סיגייט קרא לסדרה חדשה זו “FreeAgent”.
לפני כמה ימים שמענו על "סוף עידן הגיגה-בייטים" תוך שנתיים- שלוש. הכוונה שאת קיבולת הדיסקים לא נמדוד יותר ב-GB, וכי הדיסק הקטן ביותר יוכל להכיל 1TB... הלא היום אנו מדברים בדרך כלל על מאות גיגות, גם בדיסקים חיצוניים נישאים.
הדיסקים החיצונים הנישאים של סיגייט עשויים לרכוש לעצמם פופולאריות בשל מימדיהם הנוחים: עם גובה (עובי) כולל של 12.5 מילימטר אחרי שכבות המגן נגד תנודות וזעזועים, הם עדיין נכנסים בקלות בכיס .
על מנת לחסוך את טרחת הנשיאה של כבלים וחיפוש חיבורי ה-USB, לחיבורם של אותם דיסקים, סיגייט מספקת מעגנים תואמים כאפשרות נוספת לכבלים הסטנדרטיים.

הדיסקים החיצונים הנישאים מסדרת “FreeAgent Go” מגיעים בפורמט של 2.5" בארבעה צבעים לבחירה, בנפחים של 250, 320 או500GB. רק 20 דולר מפרידים בין המחיר של הראשון והשני, סביר להניח כי נוכל להמליץ על דגם ה-320GB ככלכלי מביניהם. את המעגן ועוד מארז עור מעוצב לאותם דיסקים ימכרו לכם בנפרד, ב-25 דולר. גדילת המכירות בשוק ה-2.5 אינץ' הכפילה את עצמה ברבעון השני של שנה זו, בהשוואה לרבעון המקביל של 2008.

עוד בליין החדש מגיעים בפורמט 3.5" דיסק למחשב שולחני ודיסק FreeAgent XTreme בנפחים גדולים, עד ל-1.5TB.
ה-XTreme כולל שלוש אפשרויות חיבור: USB 2.0, eSATA ו-FireWire 400 , אך קיים רק בנפח של 1TB, במחירי מציאה.

הדיסקים למקינטוש של הסדרה מכונים FreeAgent Go for Mac (נייד) ו-FreeAgent Desk for Mac (נייח), שניהם מגיעים מפורמטים ל-OS X ותואמים הן חיבור FireWire והן USB. הנייד מגיע עם Firewire 800/400 ו-USB 0.2, כך שהוא יכול להתחבר לכל מק, גם לדגמי מחשב MacBook של "13 שכולם קבלו על שאינו מגיע עם חיבור ל-FireWire. ניתן להשיג אותו בשני נפחים: 250 ו-320GB
גם הדיסקים-FreeAgent Desk for Mac  נושאים חיבור FireWire 800/400, ואותם נראה בשלושה נפחים: 500GB, טרה אחד וטרה וחצי.

סיגייט הודיעה כי סדרת הדיסקים ל-PC עובדים עם XP ועם Vista, ומכילים תוכנת סנכרון. מניסיוננו, יצרני חומרה רבים לעיתים מסתבכים, ובעיקר מסבכים את הלקוח, כאשר מעמיסים מיני תוכנות על מוצריהם הטובים. ראו דוגמא של מכוניות משוכללות שה-Firmware במערכת האלקטרונית שלה "משתגעת" ומשביתה את הרכב כולו. כנ"ל לגבי הצפנת הדיסק, המוגן סיסמא, אבל קשה לשחות נגד הזרם כאשר מיקרוסופט ובני בריתה דוחפים כל כך חזק בכיוון.
הדיסקים בסדרה נכנסים למצב תרדמה לאחר פרק של 15 שניות ללא הפעלה. הם כולם מגיעים עם אחריות של 5 שנים.

השורות של עמית

לונדון

אני לא בטוח שיש אלוהים אבל אם אכן אז בטוח שיש לו חוש הומור מעוות. ביום הטיסה שלי, מרסיי -עיר שטופת שמש וחמה- הפכה ליום אחד לעיר חורף טיפוסית: גשם, סופות רעמים, ברקים ומה לא. מזג אוויר כזה לא עושה לי שמח בלב ביום רגיל, אז על אחת כמה וכמה ביום בו אני עומד לטוס. וכאילו כדי להתריס, שעתיים מאוחר יותר נחתתי בלונדון שטופת שמש ונעימה, וזו תופעה נדירה בערך כמו גשם במרסיי.
לונדון היא עיר יפה, חיה ותוססת. תושביה מסבירים פנים ויש הרבה מה לראות בה, אלא שהיא הפכה למחלבת כסף מטורפת. התחבורה הציבורית שלה הופרטה והמחירים טיפסו ללא בקרה, כך שבזמן שטיסה ממרסיי ללונדון ובחזרה עולה לי 20 יורו, נסיעה ברכבת למרכז העיר משדה התעופה עולה לי 18 פאונד לכל כיוון. אבל זה לא חדש ולא מעצבן כמו הזיכיונאות המגעילה של האנגלים, שמזמן התעלתה מעל האמריקאים שהמציאו אותה. הכול למכירה ולכל המרבה במחיר. תייר שנקלע ללונדון ואפילו ללילה אחד ימצא את עצמו שופך כסף בלי הכרה על כל מיני דברים שבמקומות אחרים לא יעזו לגבות עליהם. בשדה התעופה גטוויק ניסיתי להמיר 300 יורו לדולרים והפקיד בדלפק הודיע לי חגיגית שמדובר ב-320 דולר, כמעט שער של אחד על אחד, ואני לתומי יודע שהשער נע בין 1.30 דולר ליורו ל- 1.40. “מה זה?" אני שואל מה פתאום שער של כמעט 1 על 1 הוא אומר לי, כי "הפאונד...איזה פאונד מה פאונד, אתה ראית פאונדים כאן?" בקיצור למה לא להשאיר עוד 100 דולר שלך מאחור בלונדון, ברור שהם מנצלים את ההפרש בין שער היורו ביחס לפאונד והדולר ביחס לפאונד כדי לשתות 25% מכספך, והם עוד טוענים שזה ללא עמלה. תארו לכם מה היה נשאר לכם ביד אם היו גם גובים עמלה.
הבעיה היא שהאנגלי הממוצע איננו מוחה, הוא פשוט נכנס לחובות, בדיוק כמו שהצרפתי לא מוחה על הביורוקרטיה אלה צולל בעיניים עצומות לתוך ערימות הניירת. החוסר במחאה עולה לאנגלים בכסף רב ולצרפתים בזמן יקר. את הקטע הזה אני כותב משדה התעופה, ממתין לטיסה בת 8 וחצי שעות לארה"ב ומעדיף לגווע בטרם אשלם עוד משהו למישהו בעיר הזו.
 

אמריקה

אם אתם קוראים את השורות הללו סימן שהמטוס שלי לא התרסק למרות הכול. מחר אני אמור להגיע לניו יורק ובינתיים אני באמריקה האמתית, זו שהמבנה האורבאני שלה מורכב מאוסף של כפרי ענק מוקפים במרכזי קניות עוד יותר גדולים, אם אנשים גדולים נוסעים במכוניות גדולות. ובגלל שהפעילות הפיזית שלהם מסתכמת בלחיצה על דוושת הגז והמעצורים, האוכל שלהם מגיע בכמויות צבאיות (גם האיכות לצערי הרב). הם רק הולכים וגדלים מדי יום. לא בפעם הראשונה אני מתכנן נסיעה לארה"ב תוך שאני שוכח כמה גדולה היא המדינה הזו וכמה לא דומה היא לשום מקום בעולם. מלון שאמור להימצא בסביבה של משהו אמנם נמצא בסביבה שלו (אם 10 קילומטר נחשב סביבה) אבל אין שום דרך להגיע מנקודה אחת לשנייה אלה ברכב. האמריקאים לא שמעו עדיין על תחבורה ציבורית. הם בוכים נמרצות על מחירי הדלק אבל מחזיקים בחנייה, שאו-טו -טו תילקח יחד עם כל הבית על ידי הבנק, שתי אניות. המצוקה אכן מורגשת באמריקה והבורסה הצוללת לא עושה לאף אחד טוב, פרט למחירי הדלק שצוללים יחד עם המניות. אבל היות והאמריקאי ממלא דלק באופן די תכוף, שכן אפילו קפיצה לסופרמרקט מחייבת רכב, הם מתנחמים שהדלק כבר היה במחיר כפול. מה שמעניין הוא שבעוד שבישראל ואירופה מחירי הדלק נשלטים על ידי המדינה (שהעלתה אותם כשהגיעו לשיאם, אבל שכחה להורידם כשמחיר חבית נפל ב-50%) בארה"ב מחירי הדלק בתחנות משתנה יום יום בהתאם למחירה של חבית דלק.
 

הללויה

השבוע שלח לנו הקורא דור פלס כתבה שמוכיחה שאפשר גם אחרת, על שופט שפטר פושט רגל מתשלום חובותיו שכן האיש הגיע לכדי פת לחם אבל נושיו לא הפסיקו לרדוף אותו. אז יש צדיק אחד בסדום. עדיין המצב מזעזע. אם מישהו היה בודק את סך חובותיהם של הטייקונים הגדולים במשק, ומשווה לסך כל חובותיהם של משקי הבית ושאר האזרחים הפשוטים, הוא היה מגלה שה"גדולים" חייבים יותר אבל משום מה אף אחד לא ממש רץ לתבוע אותם. אולי מכיוון שהבנק יודע שאת סוללת עורכי הדין שלהם הוא עצמו מממן. אבל מבחינה כלכלית הרי שלתבוע את האזרח הקטן לא נשמע כמו עסק רווחי כל כך ולתבוע עשרות אלפי אנשים שרובם ממש לא יכולים לשלם, משמעותו לשכור מאות עורכי דין שחייבים לשלם להם. וגם אם זכו הרי שההוצאה לפועל תפרוש את החובות לאורך תקופת שמן ארוכה במיוחד. אז לא כדי לדפוק טייקון אחד מאשר עשרת אלפים אזרחים?
 

ניו יורק

אני בניו יורק, אוהב את העיר, מזג האוויר אוהב אותי פחות. אבל אי אפשר לדרוש הכול. בגלל תקשורת דפוקה אני באיחור ובגלל האיחור אצטרך לקצר השבוע, אבל מתחייב להאריך בפעם הבאה.
 

תגובה לשורות של עמית