גרסת BOS העדכנית הינה BOSv 2.2.1.9
▪ לקוחות בהסכם שירות הזכאים לעדכון הקישו כאן לקבלת העדכון.
▪ לאלו שעדיין אינם לקוחות, לבקשת גרסת הדגמה הקישו כאן.

▪ ל- Beta-Testers : פרטים על גרסת BOS 2007 כאן.

קשה לנטוש הרגל

הפסקתם לעשן? ניסיתם דיאטה? יצא לכם לנהוג בבריטניה, או בארץ בה נוסעים משמאל לכביש? אז אתם יודעים כמה קשה להשתחרר מהרגל מושרש, גם אם הוכח כי הוא מזיק.
אחד הדברים אליו רבים מאיתנו מתרגלים הוא לעבוד עם כלי תוכנה זה או אחר - הן מפני שלמדנו זאת מאנשים שאנו מעריכים, או מפני שהיה זה הכלי היחידי / הכלכלי / הקל /  הזמין ביותר שהיה לנו פעם. שינוי הרגל כזה דורש לפעמים החלטה שקשה לנו לקבל, השקעת זמן למידה, או מאמץ חיפוש אחר אלטרנטיבה.
רבים מאיתנו מעדיפים להתפלש במוכר וידוע, על חסרונותיו. חבל מאוד.
שוב השבוע ביקר אותנו חבר שהסתבך עם תוכנת Ghost, שבאמצעותה תכנן לשכפל מידע מדיסק לדיסק למטרות גיבוי. מה זה "הסתבך"?. אתם מנחשים נכון, עותק הדיסק הריק דרס את קובצי הדיסק המלא בצורה סופנית. הוא לא לבד, זה קורה לעשרות אנשים מדי שבוע בארץ, לאלפים בחו"ל.
סיפורים בנושא והפתרון שאנו מציעים ידועים לקוראים הותיקים (עשה לי גוסט!)
לחדשים מבין קוראינו נספר כי בצ'יף לא נהוג להשקיע מאמצים "להמציא מחדש את הגלגל". יצרנו אלטרנטיבה משופרת למטלות מסוג זה, והיא מגיעה ללא תוספת תשלום יחד עם תוכנת BOS.
כבר כתבנו על ה- Disk Duplicator בעבר, ולא נכביד עליכם שוב, אך כל המעוניין מוזמן לצור עמנו קשר ולקבל טיפים ופרטים נוספים, גם אם נדרש לו לשכפל דיסק עם נזק פיזי או שרת תוך כדי עבודה.
 

קטן

תכירו, זה הדיסק הזעיר החדש של טושיבה, דיסק 1.8 אינץ' בנפח 100GB, שיאן עד כה ביחס של גודל פלטה לנפח. שמו בקטלוג הוא MK-1011GAH, והוא משתמש בטכנולוגית צריבה ניצבת -(Perpendicular Magnetic Recording (PMR ובקוד מיוחד לתיקון שגיאה המבטיח את הצריבה בצפיפות הגבוהה ביותר בין הדיסקים של 1.8 אינץ' בשוק מימדיו החיצוניים הם 54.0×71.0×8.0 מילימטר.
קודמו בסדרת ה-1.8 אינץ', המכונה MK-1002GAH שקל 60 גרם וקיבולתו 10GB.
הדיסק החדש יגיע עם מאפייני צריכת חשמל משופרים (0.003W/GB) ויתאים להנחיית ה- RoHS האמריקנית, מיולי 2006, המגבילה את השימוש בחומרים מסוכנים. טושיבה תתחיל את הייצור המסחרי בחודש הבא, וגם תציג את הדגם ב Las Vegas, במהלך תערוכת CES 2007 בין ה-8 ל-11 בינואר.
 

חד פעמי

מצלמות "חד פעמיות" כבר ראינו. ומה בקשר לטלפונים?
בנובמבר של שנת 1999 רשמה רנדי אלטשול סדרה של פטנטים עבור הפלאפון החד פעמי הראשון בעולם. המכשיר, אשר סימנו הרשום היה Phone-Card-Phone®, בעובי של שלושה כרטיסי אשראי ועשוי ממוצרי נייר ממוחזר. זה הוא טלפון סלולארי אמיתי (לשיחות יוצאות בלבד) עם 60 דקות שיחה וחיבור לאוזנייה. ניתן להוסיף עוד דקות שיחה או לזרוק אותו אחרי שזמן השיחות אוזל. עם זאת, תוכנית להוספת פס מגנטי, תהפוך את הפלאפון לשמיש גם בתור כרטיס אשראי. המחיר הקמעוני של ההמצאה יהיה 20$ בממוצע. מי שיחזיר את הטלפון במקום לזרוק אותו עשוי לקבל זיכוי של 2-3 דולר.

גברת אלטשול, מעצבת צעצועים בלא כל ניסיון קודם באלקטרוניקה, הגתה את ההמצאה אחרי שהתפתתה לזרוק את הפלאפון שלה מחלון המכונית מרוב תסכול עקב קליטה גרועה. היא הבינה שטלפונים ניידים הם יקרים מכדי לאבד או לזרוק אותם. אחרי שהבהירה את הרעיון עם עו"ד הפטנטים שלה ווידאה שאף אחד אחר לא המציא כבר פלאפון חד פעמי, היא חברה לטכנאי לי וולטה, כדי לתכנן את הפלאפון החד פעמי הראשון ואת הטכנולוגיה הסופר דקיקה -STTTM- אשר הייתה דרושה לשם המצאה זו.

הפלאפון ייוצר על ידי חברתה של אלטשול, 'Dieceland Technologies' מניו ג'רזי.
גוף הטלפון, רפידת המגע והמעגל החשמלי ייוצרו מתשתית נייר. הפלאפון משתמש במעגל גמיש ומוארך אשר נמצא במקשה אחת בתוך גוף הפלאפון. המעגל החשמלי הדק במיוחד מיוצר על ידי הדפסת דיו מתכתי מוליך על הנייר. המעגל עצמו הופך להיות גוף המכשיר, והוא מגן על עצמו מפני התערבות חיצונית מפני שברגע שפותחים את המכשיר, קורעים את המעגל החשמלי והמכשיר "מת".

 אלטשול וולטה ייצרו גם מחשב נייד מנייר אשר יימכר במחיר של 20$ וישמש כהתקן חיבור לאינטרנט. טכנולוגית ה-STTTM פתחה צוהר ליצירת אינספור מוצרים אלקטרוניים ואינספור גרסאות זולות יותר של מוצרים קיימים. אם STTTM היא כל מה שהיא נראית כרגע, טכנולוגיה זו תהיה אבן דרך בחדשנות אלקטרונית.

http://z.about.com/d/inventors/1/0/C/4/STT2.jpg

למה לא

הם בסוף מכופפים אותנו, עם לחץ שיווקי, לחץ כלכלי, ולחץ חברתי. זה לא אומר שאין סיבות מוצקות להימנע מלעבור למה שמיקרוסופט קוראת "מערכת אופיס 2007", להימנע כעת, ולהימנע גם בעוד חודש, כאשר גל השיווק האגרסיבי יכה לנו בפנים.

גולת הכותרת של חבילת האופיס החדשה הינה ממשק ה"סרט" (ribbon interface) שכל גדולתו להקל על גילוי המאפיינים הכלולים כבר היום בוורד, אקסל, ופאוור פוינט, שיתכן ועדיין לא גיליתם תחת עומס התפריטים וסרגלי הכלים. המחשבה יפה מצדם, אבל האופיס עצמו אינו מוצר חדש, יש בו אלמנטים  בני 20 שנה ויותר. פרוש הדבר כי קיימים מספר מיליוני אנשים שבעצם יודעים להשתמש במוצר, או לפחות ידעו עד לרגע שמיקרוסופט החליטה שאין צורך בתפריטים... בקיצור: אם אתם משתמשים שכבר למדתם להכיר ולנצל את יישומי האופיס האהובים עליכם, פשוט תצטרכו ללמוד מחדש את המוצר כולו, רק מפני שמיקרוסופט חושבת שזה רעיון מבריק.

עד כמה שחלק מאיתנו אוהבים חידוש ושינוי, רובנו מעדיפים עקביות. למרות הפרסומת האינסופית שעשו לממשק הסרט, מסתבר שהאופיס החדש אינו עקבי. באאוטלוק, למשל, הוא איננו.

משהו טוב, לכאורה: למי שכמונו שולחים ומקבלים קבצים בין משתמשים השייכים לארגונים שונים, יכול להועיל פורמט חדש מבוסס XML שיהיה באופיס 2007. הקבצים יהיו בנפח קטן יותר, פחות נוטים לשיבוש, ואת הפורמט יוכלו לנצל ביתר קלות יישומים אחרים. אבל, כאשר רוצים  רוצים לשלוח את הקבצים הללו בדואל לאנשים אחרים, תהיה שם בעיה. נניח שלנמען שלנו אין (או אין עדיין) Office 2007 - ולרובם לא יהיה!-
אז נצטרך לנהוג באחת משתי דרכים: או לבצע save as של הקובץ לפורמט הישן לפני המשלוח, או לשכנע את הנמענים שלנו להתקין ממיר, אם בכלל יהיה דבר כזה קיים.

במיקרוסופט תמיד התגאו בכמות האדירה של מפתחים המתבססים על יישומי אופיס, כמו וורד ואקסל, למשל. היא פחות מפרסמת את העובדה הבעייתית: שכל השקה של גרסת אופיס חדשה הופכת את כל היישומים הללו לבלתי מתאימים, עד אשר מתקנים את הקודים שלהם ומתאימים אותם לחידוש בממשק ובפורמטים של הקבצים. כעת, עם המוני ה"סרטים" שיופיעו לנו מכל עבר, ועם הגישה החדשה לקבצים, אין כל טעם לעבור ל-2007 עד אשר יסתיימו תיקוני הפיתוח  של היישומים הנלווים.
ועוד משהו קטן, שלמדנו על בשרינו וגם ממנהלי מערכות מידע פיקחים במיוחד (ולאון ידידינו, בראשם): מה שמציעים לנו היום הינה גרסת אפס, לא משנה כמה מיליוני beta testers כבר התנסו בה, אולי יהיה חכם יותר לחכות עד שכבר ייצאו כמה טלאים, ליתר ביטחון.

ידו בכול

היישום של טכנולוגית זיהוי באמצעות גלי רדיו -RFID- הולך ומתרחב, ביותר ויותר מדינות ולמגוון מטרות. RFID נמצא בשימוש היום לסימון מיכלי זרע להקפאה, בצמידים של תינוקות בבתי יולדות, הסוכנות הפדראלית לניהול מצבי חרום שמה תגי RFID לגוויות, ויש בהם גם שימוש במעקב וטיפול בפדופילים. קיימים יותר מ-10,000 פרויקטים של מחקר בנושא, יותר מ-1,000 ספקים בעולם מקבלים הזמנות לציוד RFID ושירותים נלווים. כ-50,000 ספריות הם לקוחות פוטנציאליים לטכנולוגיה, למרות שרק 1% התחילו להשתמש בה עד כה.
חברת IDTechEx מאמינה כי מדובר בטכנולוגיה בסיסית המאפשרת המצאות נוספות, כמו זו של הגלגל, או החשמל. מי שרואה את הקביעה כהגזמה, חייב להתעדכן. החברה רשמה מעל 2,400 מקרים של שימוש ב-RFID בהם מעורבים 2,500 ארגונים ב-85 מדינות. השנה, קצב גדילת מסד הנתונים הזה כפול מזה של שנה שעברה.
באלג'יר ובבוסניה הרציגובינה ניטור הדואר נעשה עם RFID. בפיליפינים משתמשים בטכנולוגיה בכרטיסים חכמים המחליפים את הכסף המזומן כדי לצמצם תורים. בסלובקיה היא מעורבת בגביית דמי מעבר בכבישי אגרה. בלפלנד מסמנים איתה איילים לזיהוי בעליהם. בניו זילנד הצליחו להצמיד אותם לצמחים מוגנים כדי להעניש את הקוטפים. ביפן, התגים מוצמדים לארוחות סושי מוכנות כדי לאפשר תשלום אוטומטי, ובאנטרקטיקה, הם מסייעים בחקר התנהגות הפינגווינים.
מה עוד?: בתאילנד מסמנים עופות עם RFID למטרות בקרת מחלות, וגם בקרבות תרנגולים. בדרום אפריקה זה משמש למעקב אחר תוצרת מחצבות, בטורקיה זה בכרטיסי חברות. בקנדה עוקבים עם הטכנולוגיה אחר עגלות המזון במטוסים,  ובאיטליה התגים מוצמדים למצופים חכמים הקשורים במרינות, הפולטים מסרי פרסומת אישיים למי שבא לעגון. האוסטרלים מסמנים את הסירות למניעת גניבה, וגם סוסי מרוץ על פי חוק. בבריטניה השתמשו ב-RFID לחקר התנהגות החרקים, כולל פרפרים, ובסין לחקר הפנדות. מוזיאון בקוריאה ביסס את האוטומציה שלו על RFID, שגם מונע גנבות בגלריות לאומנות בצרפת. בארה"ב ניתן למצוא את התגים בג'יטונים של בתי ההימורים, באסטוניה, סין ואומן- ברישיונות הנשק; בכרטיסי בנק אוטומטיים באזרבייג'אן; בלפטופים (לאיתור גנבות) בברזיל; לסימון שקי ראיות משטרתיים בבריטניה; לבקרת גישה במקסיקו; למעקב אחר תלמידים בהודו ויפן; בדרכונים בסלובניה, ומי יודע מה עוד יבוא...
השמועות אומרות כי העסקה הגדולה ביותר בתחום ה-RFID הייתה עד כה ההזמנה של Lockheed Martin ( של 425 מיליון דולר) בעבור צבא ארה"ב. ההזמנות הגדולות ביותר הן בד"כ ממקור ממשלתי. קבוצת חברות מתכננת הפקת כרטיסי זהות לכל אזרח סיני, והפרוייקט נאמד על כ-6 מיליארד דולר. פרויקט דומה, שיספק כרטיסי זהות לאוכלוסייה שהיא רק 15% מן האוכלוסייה הסינית אבל יעלה פי כמה מהפרויקט הסיני, הוא זה המתוכנן בבריטניה. עוד הזמנה גדולה לתגי RFID נעשתה על ידי ממשלת ערב הסעודית, בפרויקט הראשון בעולם לתיוג תיבות דואר. תגים נמצאים בשימוש בצוללות אטומיות צרפתיות וגם מושתלות בעובדי ציבור במקסיקו... מרבית השימושים הנעשים ב-RFID על ידי ממשלות נושאים אופי בטחוני. הספקית הגדולה מכולן נעשתה כזו הודות לשימוש התגים למטרת בקרת גישה, Assa Abloy השוודית עשתה כ-300 מיליון דולר ממכירות, דרך כ-10 חברות בתחום שהיא רכשה.
היישום הגדול ביותר של תגי RFID בתחום הרפואה הינו עד היום הזמנה של 40 מיליון תגים לסימון מיכלי חומר ההרדמה Diprivan המיוצר ע"י AstraZeneca, למניעת טעויות בחדרי ניתוח. מניעת טעויות הינה סיבה מובילה לשימוש בטכנולוגיה, וחוק ה- TREAD צפוי להביא את השימוש ב-RFID לכל צמיג לצרכי מניעת טעויות.
קואופרטיב החלב הגדולה ביותר בעולם (Fonterra, בניו זילנד) כבר הזמינה מעל חצי מיליון תגי RFID לדוגמאות חלב ולמניעת טעויות בחיבורי צנרת. עוד הזמנה של מעל 10 מיליון מבחנות לבדיקת דם גם היא קשורה למניעת טעויות, שהן נחלת הגורם האנושי.
 

אבות המחשב

השבוע הזכירו לנו דרך החדשות בכל המדיות את ויצק (WEIZAC)– המחשב הישראלי הראשון - והשישי שנוצר בעולם כולו. המדענים המרואיינים מתגאים בעבודתם על הויצק כמעט כמו בעובדה ששרדו עד היום בכדי לספר על כך. וכמו כל דבר "ישראלי ראשון", הוא טובע בסנטימנטים יותר מאשר בעניין אמיתי.

"מחשב" עתיק נוסף שעולה בזמן האחרון לכותרות הוא המכונה מאנטיקית'רה. המכונה, בת יותר מ 2000 שנים, נמצאה בחפירות ארכיאולוגיות תת ימיות לפני 100 שנים ליד האי היווני אנטיקית'רה, בתוך שרידיה של ספינת משא. חוקרים והיסטוריונים עוד לא תמימי דעים לגבי מטרתה* ודרך השימוש במכונה זו, אך כולם מסכימים כי היא הקדימה את זמנה בכ-1000 שנים. היא מהווה המבנה המכאני המורכב ביותר עד שנת 1,200 לפני הספירה, וכיום נחשבת למכונה הראשונה הידועה לנו, בעלת גלגלי שיניים.

כנראה למין האנושי יש חיבה יתרה למכונות עתיקות, ועדיף כמה שיותר מסתוריות: שלוש השנים האחרונות החזירו למודעות את מכונת ההצפנה של דה וינצ'י עם הספר והסרט המדוברים. לא הרבה אנשים יודעים על מכונת החישוב (לא נקרא לזה מחשבון נכון?) שהגה לאונרדו.
בשנת 1967 הופתעו חוקרים אמריקאים, אשר עבדו בספריה הלאומית של ספרד במדריד, למצוא 2 עבודות לא ידועות של דה וינצ'י אשר נקראו Codex Madrid. חוקר נוסף בשם דר. גוואטילי, נזכר שראה תרשים שדמה לאחד האיורים ב- Codex Atlanticus. בעזרת שילוב שני התרשימים, הצליח גוואטילי לבנות עותק עוד בשנת '68.
מכונת החישוב של דה וינצ'י שומרת על יחס קבוע של 1 ל 10 לכל אחד מ 13 גלגלי רישום הספרות שבה. לכל סיבוב מלא של הידית הראשונה, חלק הגלגל מסתובב מעט בכדי לסמן ספרה חדשה מ 0 עד 9. בשמירה על יחס 1:10, עשירית הסיבוב של הידית הראשונה גורמת לגלגל לסיים את הסיבוב הראשון שלו ולסמן 0, כשבתורו דוחף את הגלגל הדצימאלי מ 0 ל 1. כל גלגל נוסף מסמן מאות, אלפים וכן הלאה.

http://www.webcom.com/calc/leonardo/codex.jpg

העותק של גוואטילי הוצב בתצוגה של IBM למשך כשנה עד שהחלו לקום לו מתנגדים. הטענות גרסו כי עותק המכונה של דה וינצ'י מייצג מכונת יחס ולא מכונת חישוב. ובכלל, אם סיבוב אחד של הידית הראשונה מגדיל פי 10 את סיבוב הגלגל הבא עד לחזקת 13 בידית השלוש עשרה – מכונה כזו לא יכולה להיבנות עקב כמות החיכוך הגדולה שייווצר. טענו כי דר. גוואטילי השתמש בדמיונו ובאינטואיציה בשביל לעקוף בעיות אלו והלך מעבר לחזונו של דה וינצ'י. הכוחות בעד ונגד היו שווים, אך בIBM החליטו להוציא מן התצוגה את העותק השנוי במחלוקת.

י.ג.

תחרה תחת הגלימה

"מה קורה לנשים במערכת המשפט, שמתחרפנות בגלל אהבה נכזבת?" נכתב השבוע באחד הבלוגים של The Marker. נכון, לא מזמן שופטת (אסנת אלון-לאופר), וכעת סנגורית ציבורית (גליה סלבצקי) התגלו חשודות בביצוע מעשים שלא יעשו, בעקבות בעיות זוגיות.
הניסיון בצ'יף מלמד כי מעמד ומקצוע, אחריות וכבוד ציבורי נשכחים כליל בסערת רגשות, ובעיקר שמדובר בענייני הלב. במעבדה לשחזור מידע התרגלנו לקבל שיחות טלפון מסתוריות, מרביתן אנונימיות וכמחציתן בקול נשי, לבירור פרטים לגבי אפשרות שחזור או מעקב אחר דואר אלקטרוני, קבצים מחוקים, או רשומות תמסורת מידית של בני זוג.
התשובה לקוראים הסקרנים: כן, אנו עוסקים בעבודות אלו, כאשר אין מכשול חוקי לביצוען. אבל קודם, איש לא יכול לעצור אותנו מניסיונות פיוס והרגעה.
למי שמתעניין, כתבנו פעם על הנושא תחת הכותרת "משחזרים אהבות קודמות"
 

התמכרוּת שמתמכרוּת

ב-20 בנובמבר 2006 פורסמה ב-InformationWeek כתבה תחת הכותרת "עובד IBM אומר כי פיטרו אותו בעקבות התמכרות לצ'אט". העובד תבע את IBM בעילה שההתמכרות הינה בלתי רצונית, יענו, מחלה. James Pacenza שמו, והוא מודה כי העביר זמן רב בחדרי צ'אט במהלך שעות העבודה. הוא גם טוען כי התנהגותו הינה תוצאה של התמכרות, ממנה הייתה צריכה IBM לסייע לו להשתחרר, באמצעות ייעוץ במקום בפיטורין. באמצעות עורך דינו תובע פצ'נזה יותר מ-5 מיליון דולר פיצויים.
צפוי כי IBM תגן על עצמה ותדחה את הטענות, אך הסוגיה מעוררת דאגה בחברות אחרות המרגישות את עצמן בסכנה עקב מקרים דומים. ההתמכרות לאינטרנט הולכת ומקבלת לגיטימציה כתסמונת קלינית או הפרעה ממכרת, ולכן כל חברה המאפשרת גישה לאינטרנט יכולה אולי להיתבע באופן דומה.
גם אם נסכים כי התמכרות לאינטרנט הינה מוגבלות מנטאלית, וגם אם לא, המקרה פותח צוהר לחָבוּת פוטנציאלית, ועורר בארה"ב מיני קולות המדברים היום על משנה זהירות מצד המעבידים, על כדאיות לבדוק אופציה של תוכניות שיקום לעובדים המכורים, לא רק מפני ההסתעפויות הלגאליות, אלא גם בהתחשב ביתרונות הכלכליים. פיטורי עובדים גורמים למוראל נמוך בקרב עמיתיהם, ולהוצאות נלוות מצד החברה - משרות פנויות, עלויות גיוס, קליטה והכשרה, עיכובים בייצור, ועוד.
עקב התמכרות שהיא מחלה אולי לא ניתן יהיה לפטר. אז מה דעתכם לפטר על אי עמידה בתנאי חוזה, הקובע כי העובד יעבוד בשעות העבודה?

אגב, למי שמעין בידיעון זה בשעות העבודה - זה נחשב לקריאת חומר מקצועי למטרות התייעלות.
 

שעה קלה על אבטחה

פשוט זה טוב

צבע העיניים שלנו טמון בגנים שירשנו מהורינו. את צבע העיניים לא בוחרים, כמו הרבה דברים אחרים. לא בחרתי להיות, נאמר, “מאותגר אסתטית". דברים שבאים בטבעיות ליקירתי (שתחייה) נראים לי מוזרים לגמרי.
-- “...אבל שני הצבעים האלו לא משתלבים.”
--"באמת? למה?”
לזה אין לה תשובה, אבל "אי-יכולת-להסביר" זה לא אותו דבר כמו "לטעות". מתוך מודעות למגבלות האבחנה שלי החלטתי להאמין לה בכל מה שקשור לצבעים, צורות, מרקמים, תבניות ודברים אחרים שאפשר למצוא בשטיח.
אבל העולם אכזר אלינו, המסכנים שלא יכולים לראות ששעון אחד הוא "מקסים", והשעון שלידו שנראה בדיוק אותו דבר רק עם מחוגים יותר עבים הוא "מזעזע". כדי להתמודד עם האכזריות ציידה אותי היקירה בכלל-אצבע:
- "פשוט זה טוב. קו נקי, חלק ועדין, בלי התחכמויות וטריקים (כמו שאתה אוהב) - זה נהדר.”

המשפט הראשון נשאר איתי, כי הוא נכון גם לאבטחת מידע. פשוט זה טוב.
למה?
כשלים נובעים מטעויות. בדברים פשוטים יש פחות טעויות, ומכאן פחות כשלים.

אחד העקרונות המוכרים באבטחת מידע הוא KISS שמשמעו Keep It Simple, Stupid.

אבל לפעמים כשמחברים דבר פשוט אחד לדבר פשוט אחר, עם דבר פשוט שלישי וכן הלאה – החיים הופכים פתאום למאוד מסובכים. מר Dee Hock, מיסד ומנכ"ל לשעבר של חברת האשראי "ויזה", אמר: “חוקים פשוטים מובילים להתנהגות מסובכת ועשירה. חוקים מסובכים מובילים להתנהגות טיפשית".

במערכות מורכבות ודינאמיות המושתתות על הרבה פרמטרים יש רגישות מעניינת שמתוארת ע"י "אפקט הפרפר": שינוי בפרמטר אחד בזמן נתון יכול לשנות את כל המערכת בעתיד. במקור מדובר במערכת מזג האוויר העולמית, במאמר מ-1972 שכותרתו “האם רפרוף בכנפי פרפר מעל ברזיל יכול לגרום לטורנדו בטקסס?”

מדד גס לאיכות של תוכנה ניתן לקבל ממספר שורות הקוד המעורבות בה. אם שתי תוכנות משיגות אותה תוצאה, והראשונה מכילה חצי ממספר שורות הקוד שבשנייה – הראשונה מאובטחת יותר.

דוגמא לעיקרון זה ניתן למצוא בהשוואה שערך פרופ' דיומידיס ספינליס (Spinellis) בין הדפדפנים Internet Explorer ו-Firefox:
http://www.spinellis.gr/blog/20031003/index.html
ספינליס השווה בין מספר הרכיבים שכל דפדפן תלוי בהם, מתוך הנחה שדפדפן שמשתמש ביותר רכיבים מכיל, בסופו של יום, יותר שורות קוד, ומכאן שיש בו יותר מקום לתקלות, ומכאן שהוא מאובטח פחות.

ספינליס מפורסם בין השאר בגלל הספר "Code Reading”. בספר זה עורך ספינליס השוואה בין מתכנתים לבין סופרים. אנשים שלומדים כתיבה, הוא טוען, מקבלים כשיעורי בית רשימת יצירות מופת שעליהם לקרוא. אנשים שלומדים תכנות הולכים הביתה עם שיעורי בית שעיקרם לכתוב תוכנות. אם לא ניתן לצפות מכותב טוב שרק יכתוב ולא יקרא, מדוע אנו מצפים שמתכנתים לא ילמדו מקוד של מתכנתים טובים מהם?
ספינליס מעודד ומנחה מתכנתים בטכניקות לקריאה והבנת קוד של מתכנתים אחרים, וטוען שכך ניתן ללמוד מטעויות והצלחות של מתכנתים טובים.

זהו רעיון נהדר. תוכנה גרועה היא הבסיס לרוב בעיות האבטחה. לכן מוסר ההשכל השני לשבוע זה (הראשון היה "פשוט זה טוב") הוא:
אם אתה יודע מה אתה עושה, אתה לא לומד מזה כלום. אם אתה לא יודע מה אתה עושה, אתה בטח עושה את זה לא טוב.

שבוע פשוט.

תגובה ליונתן

נומי נומי

בעקבות האזכור של יונתן הלכנו לבקר בבלוג של פרופסור ספינלי, ומצאנו כי הוא כתב תוכנה המיועדת... פשוט להרעיש.
לספינלי, כמו למבוגרים רבים אחרים, קשה עם בכי מתמשך של תינוק. הוא גילה כי עם מכשיר הפן אפשר לא רק לייבש את השיער והגוף, תוך מניעת אדמומיות העור וחֲרָרָה של חיתולים, אלא שגם ליצור רעש אימים -"רעש לבן"- העשוי להרגיע את התינוקות. כמו שהיה עושה כל אחד בצ'יף, הוא מיד התיישב לכתוב תוכנה המחקה את רעש הפן.
אחרי שהתינוק יבש, אין סיבה לבזבז חשמל יקר על פן או שואב אבק. פשוט מריצים את התוכנה. ראו ותנסו גם אתם...
 

השורות של עמית

אין מי

תכנות ריגול ושאר ירקות הם נושא כאוב אבל יש מצבים שאפשר וראוי להכות באותם מפיצים, וגם מאוד פשוט לאתר אותם. השבוע החילותי לקבל תוך כדי הגלישה הודעות על תכנה בשם ErrorSafe ועוד כמותה, שבין היתר אמורות להגן לי על המחשב. בהתחלה חשבתי לתומי שמדובר בפרסומת מוקפצת של אתר מסוים, אבל לא: בבדיקה חוזרת מתברר שמדובר בתכנת ריגול, שלא רק שמטרידה את גלישתי אלא גם מנסה להוריד את עצמה למרות שאינני רוצה. מה שלא ברור לי הוא, כיצד דבר כזה מתאפשר? הרי מאחרי התכנות הללו עומדים אתרים בגלוי, שעוברים על החוק בשמחה ובששון ואין מי שידפוק אותם. איך יתכן מצב כזה? לא מדובר באתרים זניחים ומסתוריים, מדובר באתרים ברי איתור של חברות רשמיות. לפעמים נדמה לי שלא ירחק היום ולא תהיה ברירה אלא להקים משטרת אינטרנט.
 

העתקה בקלות

הארכיונים של הגוגל, יו טיוב ורבים אחרים מלאים סרטים. לא כולם ניתנים רשמית להורדה, בעיקר מפני שהם נמצאים בפורמט FLV (פלאש וידאו). על מנת לנגן קובץ כזה על המחשב, נחוץ לכם נגן פלאש וידאו אותו ניתן להוריד מהכתובת הבאה, בחינם כמובן:
http://www.rivavx.com/index.php?id=422&L=3
אבל איך לעזאזל מורידים סרטים בפורמט הנ"ל אל המחשב?, נו טוב שאתם שואלים !
ל-Firefox של Mozilla יש שני תוספים מעניינים. האחד מהם נקרא videodownloader והוא ישלוף לכם את הלינק הישר אל קובץ הווידיאו באשר הוא ויהיה שמו או הפורמט שלו ככל שיהיה. את התוסף הנ"ל ניתן להוריד מהכתובת הבאה (חינם כמובן):
http://javimoya.com/blog/youtube_en.php 
תוסף נוסף ה- video ook, גם הוא לפיירפוקס, המבצע את אותה פעולה רק אוטומטית.
אותו תמצאו ב- https://addons.mozilla.org/firefox/2584/
כמובן ששניהם לא מכסים 100% מן האפשרויות,  אבל 90% מספיק טוב לי כדי לנקות את גוגל מסרטים. גם אם אתם לא חובבי הפיירפוקס, רק בשביל זה כדאי להשתמש בו.

אגב, הפיירפוקס הפך באופן רשמי להיות דפדפן פופולארי על פי המדד העצוב של תכנות הריגול. כל 150 תכנות הריגול האחרונות שאיתרתי על המחשב שלי, פותחו רשמית עבורו. כך שהדיון על בטיחותו המרשימה מת.
 

רגולציה

השבוע קראתי כתבה של -איך לא- עורך דין, על הרגולציה שנדרשת בתחום ה- WebTV ולחץ הדם עלה לי. רגולציה ביום יום אמורה להיות עניין חיובי, אלא שעם השנים מנצלות אותה ממשלות שונות לחלוב עוד כמה שקלים, יורו, או דולרים מהמשתמשים.
הרגולציה היא תירוץ. למישהו בתוך המנגנון הממסדי כואב לראות את הציבור נהנה ממשהו בחינם, עורכי הדין משחיזים סכינים וצועקים "חמס, זכויות יוצרים!” אבל בעצם אף אחד לא יוצא ניזוק מהמצב היום. נהפוך הוא, כולם זוכים לפרסום והפצה וכל אחד יכול לזכות ל-15 דקות תהילה ואפילו יותר (חוץ מהפקידים ועורכי הדין כמובן). אז תעשו לי טובה ותורידו את הידיים המזיעות שלכם מהאינטרנט שלנו, תנו לנו לחיות...!
 

יום ללא בנקים

הרעיון של יום ללא בנקים מוצא חן בעיני, אם כי המכתב שהופץ אודותיו היה מגושם בצורה קיצונית. אז ככה, ב- 12 לדצמבר, 2006 לא נכנסים לבנק, לא מושכים כספים ולא מבצעים כל פעולה בנקאית (אם אפשר כמובן). כל פעולה כזו עולה לנו כסף (והרבה) ויום אחד בלעדי הבנקים יכול להיות מרענן (חוץ מהזוכה הגדול בלוטו, מי בכלל רוצה להיכנס לבנק מרצונו). נכון שאנחנו לא יכולים להימנע מבנקים ואת הכסף שלא נשאיר שם ב-12 לחודש נשאיר ב-13 או אחריו, אבל עדיין מדובר באזהרה חמורה לבנקים. אישית, אני ממליץ בחום למשוך כל שקל שיש לכם בבנק ולחיות על מזומנים. נכון לא תקבלו ריבית זכות (יש דבר כזה... מגוחך בצורה מזעזעת, אבל יש) אבל מצד שני לא יזלגו לכם שקלים לידיים של מנהלי הבנקים, ותאמינו לי: מדובר בהרבה הרבה יותר.
 

אוזניים להם ולא ישמעו

בשבוע שעבר נסעתי לשלושה ימים לפאריס. מזג אויר אפור ומדכא, אבל האנשים עוד יותר, חמוצי פנים ובודדים. בניגוד גמור למרסיינים. אנשים הולכים להם בבודדים ולא מוציאים הגה. ולא מרימים מבט, דיכאון. אבל בנוסף לכל זאת לכולכם אבל לכולם תקוע משהו באוזן ולא מדובר במכשיר שמיעה. כולם מחוברים לנגן מוזיקה, מה שסותם את הגולל על כל תקשורת בין אישית לחלוטין. כחרש אני מעריך את השניים, לשמוע מוזיקה זה נהדר אבל לוותר על תקשורת עם בני אדם זה מגוחך. מצד שני, מי אני שאומר משהו לאנשים ששומעים היטב, אולי נמאס להם אחד מהשני...
 

נעליים

הפאריסאים לא ממש מעריכים זרים. זה לא כל הצרפתים, אבל בפאריס זה מצב ידוע. מצד שני, הפאריסאים לא מעריכים אף אחד שהוא לא מפאריס. בכל מקרה, ערב אחד ניגשתי למסעדה, המלצר זיהה מיד שאני דובר אנגלית והפגין יכולת מרשימה בשפה. הזמנתי סטייק וחיכיתי. די במהרה הופיע הסטייק שלי, אבל הנ"ל לא היה ממש אכיל. אני לא מאלו העושים מהומות במסעדות, מקסימום לא חוזר. את הסטייק לא סיימתי. המלצר הגיע לאסוף את הצלחות ושאל אותי מה קרה? לא טעים? עניתי: “כשאני רעב אני יכול לאכול גם נעל אבל אני לא חייב לגמור אותה". בדיעבד מתברר שמדובר במסעדה עם בשר שידוע כטוב במיוחד, מה שמאמת אגדה עירונית שהצרפתים שולפים את החתיכות המחורבנות של הבשר ומייעדים אותם לדוברי אנגלית.
 

תודה לאוספי הסרטים

מאגר הסרטים שלי הולך וגדל, אבל בסחורה דליקטס, ועל כך אני רוצה להודות בעיקר לצוות בצ'יף, שדואגים לפטם אותי בסרטים יוצאים מהכלל. מומלץ! הכתובת היא:
http://www.not2pay.com/upload.html. ואם יש לכם משהו טוב ואינכם רוצים להעלות אותו ישירות, הדואר האלקטרוני שלי עובד נהדר, אנא מכם... תזרקו לי עצמות..
השבוע סיימתי את הטלוויזיה של מועדון club50 שבעקרון מיועדת לבני 50 פלוס. גישה ישירה למאגר הסרטים של התכנית המשודרת יום יום בטלוויזיה תמצאו בדף הראשי של האתר: www.videowebgate.com 
והנה משהו שיעשה לכם טוב על הנשמה:
http://www.not2pay.com/players/manamana.html  (שימו לב למסר, בסוף)
 

בדרך הביתה

ב-13 לחודש אני מגיע לישראל לביקור בן שלושה שבועות. מצד אחד אני שמח לראות את המשפחה והחברים והסביבה המוכרת לי, אבל מצד שני, יש לי פגישות בבנק, עם עורך הדין ומנהל החשבונות, יצא לי כל החשק...
 

תגובה לשורות של עמית

הומור

http://images.blogstream.com/i/userImages/36/36272_19323.jpg