בימים אלו חברת בזק שורפת לצופים זמן וחשק לאורך תוכניות ערוץ 2, עם גידי גוב בטהרן. הסרטון (שצולם בקייב) נועד לקדם שירות שיעלה את רמת החיים עד כדי שכנוע אויבינו בדחיית הקץ. אבל יש בסיפור הקשרים נוספים, גם אם בזק, משרד הפרסום או רבים מהצופים לא מעוניינים לחשוב עליהם.
רעיון הבית החכם כולל התקנת מערכות שליטה ובקרה ממוחשבות של תשתיות והתקנים כגון תאורה, מיזוג אוויר ומים (חימום וקירור, השקיה), תקשורת ובידור (טלפוניה, אינטרנט, כבלים וקולנוע ביתי), אבטחה (מצלמות, אזעקה). השליטה מתאפשרת מקומית או מרחוק, כלומר IoT - אינטרנט הדברים. באינטרנט הדברים, כמו באינטרנט המחשבים, קיימים איומי אבטחה. וירוסים, טרויאנים, תולעי מחשב. למשל, תולעת מחשב בשם Stuxnetשהתגלתה לפני חמש שנים, הדביקה בין היתר את מערכות חברת Siemens, יצרנית ציוד תעשייתי חיוני לתוכנית הגרעין של איראן. השמועה הנפוצה אומרת שסימנס הדביקה את לקוחותיה, וגרמה לתקלה בצנטריפוגות האיראניות. במהלך השנים מומחי אבטחה בנו תיאוריות שונות שחלקן אשרו וחלקן הפריכו את טענת הנזק. אבל הנה, נראה שבכל זאת יש קשר בין ההצעה של בזק לגרעין האיראני.
בארצות הברית, אמו של הקולנוע העתידני והפוסט-אפוקליפטי, יש גם אנשים שלוקחים ברצינות את הפרספקטיבה של סוף העולם הקרב ובא, ומתכוננים מעשית להישרדות. כיוון שהתחלנו בטלוויזיה, נמליץ לכם לצפות בסדרה התיעודית על ה-Doomsday preppers, שרדנים או survivalists.בני תת התרבות הזו מתכוננים לאסון שישפיע על האזור בו הם חיים. הם בונים מקלטים, אוספים אמצעים ורוכשים ידע ומיומנויות שיעזרו להם להתמודד עם סוג האסון הספציפי שכל אחד מהם מדמיין (אסון אטומי, מחסור במים, מגפה קטלנית וכו'). המציאות בארץ הפכה את כולנו ל-preppers במידה מסוימת. יש לנו שכנים עוינים ולכן יש לנו מקלטים, בהם אנחנו אוגרים מזון ומים. אחד משכנינו החשודים הוא השבר הסורי-אפריקני, אז יש לנו גם תיק מצרכים עם פנס ופלסטרים, למקרה של רעידת אדמה... אבל תודו, בעולם המערבי הזרם המרכזי לא מוכן כמונו. אסון סייבר, מסתבר, מסוגל להשפיע על מישורים רבים ותוצאותיו יכולות להיות נזקים ואסונות מסוגים שונים. וזאת במידה רבה מפני שתשתיות חיוניות בעולם מנוהלות ומבוקרות כמו בית חכם, רק בקנה מידה לאומי. בכדי ללמוד על כך מומלץ להתחיל בהגדרה של SCADA אוSupervisory Control And Data Acquisition. מערכות ממוחשבות שמטרתן איסוף מידע, פיקוח ושליטה על תהליכים, תשתיות וניהול מתקנים. התחום מפותח בתעשייה הציבורית והפרטית, וכולל למשל תהליכים של יצירת אנרגיה (אסדות קידוח, תחנות כוח), הולכה (של גז, דלק, מים) הפקה (בתי זיקוק), הרכבת מוצרים ועוד. כמו במקרה הסטוקסנט, כל מערכת ממוחשבת, פגיעה. בין אם המערכת מקוונת ובין אם היא נגישה ליד אדם או לתקשורת אלחוט, קיים סיכוי לנזק. וכעת נאמר את התְחִלִית האופנתית: סייבר!
בשבוע שעבר התרחשו בארה"ב שלוש תקריות סייבר ממשמעותיות, כמעט בו זמנית: חברת התעופה יונייטד קרקעה את מטוסיה בשל בעיית מחשב, בעיית מחשב שיתקה למספר שעות את הבורסה של ניו יורק, ואז נפל אתר ה-Wall Street Journal. לכל הדעות, חומר נהדר לתסריטאי הוליווד. במציאות, הארגונים שנפגעו מסרו לעיתונות הסברים שונים. חברת התעופה מסרה כי מדובר ב"בעיית אוטומציה" (בעוד מספר נוסעים צייצו שנאמר להם כי נגרמה חבלה מאחר שלמחשבי החברה נשלחו תוכניות טיסה מזויפות). הבורסה הסבירה כי הבעיה הטכנית הפנימית אינה תוצאה של מתקפת סייבר. הרשויות שחקרו את הנושא שללו כל פעילות חבלנית, אבל מי יכול להאמין להן, לאור מה שארגון אנונימוס צייץ לילה קודם: "תוהים אם מחר יהיה רע עבור וול סטריט... אנו רק יכולים לקוות". הסיפור הזה לא שייך לעולם המידע בלבד. השלכותיו מוחשיות ומיידיות. המסחר המנוהל בבורסה מתקיים במציאות, הסחורות לא מחליפות ידיים, לא מוסעות בעולם, ותוקפן של חלק מהן עלול לפוג. המטוסים עומדים בשדות התעופה ונוסעים שרכשו כרטיסים, ממתינים עצבניים באתר ההמראה. מי שמבין את היקף הקביעה ש"כל מערכת ממוחשבת יכולה להיות פגיעה בפני פריצה", מקבל דחף פתאומי להתנתק מכל טכנולוגיה, כי אפשר אפילו לפרוץ למחשב הרכב בו הנך נוהג...
ב-"הרשימה השחורה", (עונה 1, פרק 17 "איוואן" - שודר לראשונה במרץ 2014) נהרג בתאונת דרכים מתכנת מהסוכנות לביטחון לאומי, אך הבדיקה מגלה כי התאונה נגרמה בזדון לאחר שהמחשב ברכבו נפרץ. בהמשך העלילה נודע כי ב-NSA עובדים על אב טיפוס של התקן המסוגל לפרוץ לכל התשתיות האלקטרוניות של ארה"ב.
כשמתגברים על הפחד ומבינים שלא כל אחד (אני, את/ה) מסוגל לזנוח את החיים הנוכחים כדי להקים חוות יחידים מקראית במדבר, מהרהרים בתלות שלנו בטכנולוגיה, בכדאיות של בית חכם, בדרך להגן על המערכות הקיימות, ובצרכי ההישרדות בעולם של מידע. כיום, בקצה האחד של הקשת נמצאים ידידינו ה-Preppers. בקצה השני, חסרי הדאגה מבחירה או מבורות, יחד עם מי שאין ביכולתו להתכונן אפילו אם רצה. ובאמצע ביניהם, מפעילי השכל הישר. אנשים למשל, שכל שנה מחליפים את הדיסק הקשיח שלהם בדיסק חדש ומעבירים את הישן המנותק לארכיון שמור, או לכספת עם סגירה מכאנית. אלה שיתקינו פתרון גיבוי מקומי בנוסף לענן הפופולארי.
מוסדות וארגונים נוהגים לסלק את מצעי המידע אשר בבעלותם ללא התייחסות למידע האגור בהם. לעיתים, עקב תקלה ברכיב זה או אחר, לא ניתן להגיע למידע עצמו על מנת להשמידו בטרם סילוק המצע הנושא אותו. בצ'יף, הפעילה בתחום שחזור מידע ממערכות מחשב מזה כ-29 שנה, ברור כי באמצעים יחסית פשוטים לכל מומחה בתחום, ניתן לשלוף מידע אגור במצעי מידע שסולקו.
כחברה ששחזרה מידע מדיסקים קשיחים לאחר שהם נמסו בשריפה, לאחר שהם נגרסו לפתיתים ולאחר כתיבת על, לאחר התקנת מערכת הפעלה חדשה ואף Low Level Format. מדיסקטים לאחר שנגזרו או נשרפו וממדיות אופטיות לאחר מגוון נזקים פיזיים. ברור לנו כי השמדת מידע נכון דורש ידע מקצועי ייחודי בתחום שחזור המידע. לשם השמדה מלאה של המידע הרשום ע"ג דיסק קשיח יש להתיך את המדיה המגנטית לאחר ביצוע הגריסה. גריסה בלבד יוצרת מקטעים שמהם אפשר לאחזר מידע. נכון לצפיפויות אליהן הגיעו הדיסקים הקשיחים השנה (2015), גריסה לפיסות בגודל 1 ס"מ מרובע יוכלו לאפשר שחזור של:
המצע
Mega bits/sq inch
Mega Bytes/Sq cm
*קבצי Word בס"מ מרובע
דיסק קשיח
1,258,291
24,379.44
499,291
סרט גיבוי
6,500
125.97
2,519
DVD
3,200
62.02
1,240
CD
730
14.15
283
דיסקט
2.35
0.046
0.91
*החישוב נעשה על פי קובץ Word ממוצע בגודל של כ- 50KB.
צ'יף מבצעת השמדה מלאה של המידע, ברמות אבטחה הגבוהות פי כמה מהנדרש, ומנפקת תעודת השמדת מדיה המכילה פרטים מזהים למדיה המושמדת – כדוגמת סוג, מודל, יצרן, מספר סידורי וכדומה. למדיה מתכלה כדוגמת CD, Tape או דיסקט תבוצע ספירה בלבד.
על מנת להתאים את המדיניות הארגונית לדרישות החקיקה ולנהלים מתקדמים של זכויות הפרט והגנה על מידע מסווג, חייב כל ארגון להשקיע מחשבה ומאמץ למנוע זליגת מידע מכל סוג. על כן, אנו מציעים שירות השמדת מידע מתקדם, בהתאם לתקנים הבינלאומיים והממשלתיים המחייבים. ההשמדה מבוצעת בהתאם לתקנים המחמירים ביותר הקיימים כיום במערכות הביטחון בארץ ובעולם, ובאמצעות האלגוריתמים וההנחיות הטכניות המחמירות ביותר בתעשייה. בנוסף לכל אלו נגרסים מצעי המידע ולאחר גריסתם מותכים או נשרפים. כל תהליכי ההשמדה בצ'יף הנם תהליכים "ירוקים" במהלכם לא נגרם נזק לסביבה. עלות ביצוע ההשמדה הנה בהתאם למספר יחידות המושמדות ולא לפי נפח פיזי או משקל. לפרטים נוספים, צרו קשר.
כבר שבועיים שרצינו לכתוב כאן ולמחות על עסקאות השדרוג המפוקפקות המוצעות בארץ להדיוטות שהתשתיות שלהם הרבה מתחת לרוחב הפס שספקי התקשורת מציעים. אבל נעזוב את זה לרגע, כי סביר להניח שיש לכל אחד מכם את החיבור האינטרנטי שאתם זקוקים לו. כלומר, חיבור מספק. לא כלום בהשוואה לגוגל פייבר, ועם זאת, פחות ממה שהיו יכולים לתת לנו. אבל יש תקווה: האינטרנט בשמיים. ה-Sky based internet מספק חיבוריות לרשת העולמית הרחבה באמצעות לוויינים, ספינות אוויר או מזל"טים שמרחפים מעל פני השטח, בשמיים. גוגל ופייסבוק מנסות לפתח טכנולוגיות מבוססות אוויר שיספקו אינטרנט במהירות גבוהה מהשמיים, עבור ארצות מתפתחות שאין בהן גישה או אינן מסוגלות לממן אינטרנט מבוססת כבלים. הפרויקט של גוגל נקרא Loon ונועד לאזורים כפריים ומרוחקים. הוא משתמש בבלונים של גובה רב, הממוקמים בסטרטוספרה, 32 קילומטר מעל פני הקרקע כדי ליצור רשת אווירית אלחוטית במהירות 3G. את הבלונים מתמרנים בזמן אמת להתאמת הגובה שלהם לציפה על שכבות הרוח, או לפחות על שכבות רוח המספקות את המהירות וכיוון הנכונות. המשתמשים יתחברו לרשת הבלונים באמצעות אנטנה מיוחדת. האות יעבור מבלון לבלון, משם לתחנה קרקעית המחוברת לספק אינטרנט, ומשם לרשת העולמית. עד כה בוצע פיילוט בניו זילנד, בתיאום רשות התעופה האזרחית, כאשר כ-30 בלונים הועלו באי הדרומי של ניו זילנד, וכ-50 גולשים התחברו בו בעת לאינטרנט באמצעותם. הפרויקט של פייסבוק משתמש בגישה מעט שונה, במקום בלונים הצפים ברוח, הם בחרו במזל"ט ממונע באנרגית השמש. אותו מזל"ט בעל מוּטַת כְּנָפַים כמו של Boeing 767 (כ-47 מטר) וגוף קטן, שוקל פחות ממכונית קטנה. ה- Facebook Internet Drone צפוי להישאר באוויר במשך 3 חודשים בכל פעם, ולספק אינטרנט מהיר מגובה 18,300 מטר לחלק מהאזורים המרוחקים ביותר בעולם, באמצעות קרני לייזר. הפיתוח, ככל הנראה, מתעכב בשל בעיות אספקת אנרגיה למזל"ט. נראה איפה כי גם יידרש מפעיל מזל"ט קבוע לכל יחידה כזו.
אמרו כי הישראלי הוא היהודי החדש, שהוא נבדל מן היהודי הגלותי בכך שאינו מוכן לשאת אשמה. בפקולטה לרפואה וטרינרית של ברן (שוויץ), לימד בשנות השבעים מורה לאנטומיה, שגם הדריך את תלמידיו באולם הנתיחות, בתורת הפרדת האיברים. כל זוג תלמידים קיבל רבע גוויית סוס והיה עליו להפריד בין שכבות הרקמות מבלי לפגוע בהן. לימים סיפר המורה שהוא למד מילה בעברית, ככל הנראה קללה, אך איננו יודע מה פירושה. איזו המילה? "Atachatachta!" זה מה שהיו צועקים בכעס אחד לשני שני הישראלים שלמדו תחתיו, כאשר נתגלה פגיעה ברבע-סוס המשותף: "אתה חתכת!". שני הישראלים מתגוררים כיום בינינו, אבל לא נגלה את זהותם.
העבודה במעבדה להצלת נתונים היא לא גן של שושנים. ואולי כן, אם חושבים על פרחים וקוצים. כלומר, אפילו כשאוהבים את העבודה, ונהנים מן האתגר, יושבים בחדר ממוזג ופוגשים אנשים מעניינים, יש לפעמים, כמו בכל מקום, חילוקי דעות פנימיים ואכזבות: אחד התנאים החשובים בעינינו הוא שמירה על הסודיות. פרטיות הלקוחות היא ערך עליון. תמיד נוכל לספר לכם בעילום שם, או בטשטוש הזהות, מה קרה למישהו, איזו תקלה הייתה, איזו שגיאת אנוש. אבל מעולם לא נלבין את פני הלקוח ברבים. בכל פעם שהצטרף לצוות שלנו איש שיווק, נפלו עיניו על רשימת הלקוחות המרשימה, ומיד הציע להשתמש בה כמנוף שיווקי. "ראו את העסקים האחרים! כמוהם יש ליצור את אמון הציבור ולהציג רשימת לקוחות, עם שמות חשובים, סימני מסחר מוכרים, של לקוחות דגולים". יופי לכל מי שמקשט את אתר העסק שלו עם כל אלה. אך בהצלת נתונים, מה לעשות... להזכיר שם של ארגון פירושו לחשוף את המשתמשים, את ההנהלה או את אנשי המחשבים שלו בקַלְקָלַתם. זה לספר מי שגה, מי מנע תקציב להחלפת דיסקים בזמן, מי טעה ומי התרשל. אירוע אובדן מידע בארגון מלווה בדרך כלל בשפע רגשות עזים. בדרך כלל אנשים מוסריים מאשימים את עצמם, פָטָלִיסטים מאשימים את הגורל, המנהלים את העובדים, העובדים את אנשי המחשבים ואנשי מחשבים את היצרן או את הטכנולוגיה. אבל ברוב המקרים אין "אשם" ממש, או שיש גורמים רבים המובילים יחדיו לכשל.
אליסה בארץ הפלאות - פיטר ניואל, 1890
יש לקוחות אדוקים שלנו, הסבורים כי קריסת המחשבים היא תוצאה של רצון אלוהי - ומתת האל עבור שכמונו מתפרנסים מזה. הם אמורים היו לקבל את המצב בשלוות נפש, אם כי לעיתים קשה להם עד מאוד. רבים מהם משאירים עבודות במעבדה ומציעים להתפלל: שדעתנו תהיה צלולה באבחון וליבנו רחום בהצעת המחיר. שידינו תהיה יציבה בתיקון, וראשנו עטור חכמה בשחזור. הם כל כך משכנעים שלפעמים אפשר להרגיש שאנחנו לא לבד בחדר הנקי (cleanroom). עד כדי כך, שאפילו הספקנים שבינינו נכנסים אליו מלאי כוונה והשראה: "אם יש אלוקים, שיעזור לנו עם הדיסק המסכן הזה". במהלך 29 השנים האחרונות היו לנו ניסים, אך בהתאם למדיניות שתיארנו, אנו מנועים מלספר.
סקר חדש צופה כי ב 2019 כבר ישלחו בעולם 438 מיליארד מסרים דיגיטאליים ליום, סך הכול 160 טריליון לשנה. שנת 2015, לעומת זאת, עשויה להסתיים כאשר נשלחו כ-94.2 טריליון מסרים במהלכה. חברת Juniper Research בדקה את המגמות במשלוח מסרי SMS, MMS, IM, מסרים במדיה החברתית, והדואר האלקטרוני. במהלך 2014, נשלחו כ-35 טריליון מסרים, והדואר האלקטרוני היה הפלח העיקרי בתמסורת, למרות ש-%80 מתעבורת המייל הייתה... ספאם!
התחזית הטריה אומרת שתוך 12 החודשים הקרובים, התמסורת המידית (IM) תגבור על המייל ותגיע לכ-43 טריליון מסרים בשנה. דעתם של חוקרי יוניפר היא ש-"העלות המזערית של שירותי IM הובילה לנדידה משמעותית, מהשימוש ב-,SMS אליהם", וכי ספקי שירות כגון WhatsApp, WeChat ונוספים
מחזיקים כיום כ-400 מיליון משתמשים". וואטסאפ, למשל, מדווחת על שליחת 30 מיליארד מסרים ביום. עוד מציינים החוקרים, כי אתרי מדיה חברתית כגון פייסבוק, אינסטגרם וטוויטר ממשיכים לגדול בצורה חדה. בפייסבוק, למשל, מועלים יותר מ-5.8 מיליארד פוסטים, לייקים והערות ביום. הסקר של יוניפר מוכיח גם כי הדעה הרווחת לגבי שירותיA2P (Application to Peer או Enterprise SMS-messaging) היא שהם אמינים ובטוחים יותר מאשר IM.
בנוסף, ישנם שחקני ה-Over-the-top messaging או OTT, כל מיני ספקים המתקשרים עם ספקי תמסורת מידית כאלטרנטיבה לשירותי תמסורת של ספקי רשת ניידת. הצרכנים יכולים להגיע לתוכן של ה-OTT באמצעות האינטרנט (דרך מחשב שולחני או נישא, קונסולית משחקים, סמארטפונים, טלוויזיה חכמה וטבלתים). ספקים אלו נמצאים בתהליך של גיוון הצעותיהם בשווקים מגוונים, כגון הזמנות מזון לכתובת המזמין, הזמנת מוניות, ותשלומים. מפעילי רשתות הניידים בעולם, באופן כללי, לא מיהרו ליישם שירותי RCS (אוRich Communications Services) אבל העולם, ככל הנראה, הולך לשם.
"אמש סיפרתי לנכדתי סיפור ילדים מפורסם, זה של הנזל וגרטל (עמי ותמי) מאת האחים גרים. ברגע האפל ביותר של ההרפתקה, הילדים מגלים שציפורים אכלו את כדורי הלחם האסטרטגיים, שיטה פשוטה מאוד שהאחים המציאו כדי לחזור הביתה. הנזל וגרטל מגלים שהם לבד ביער, אבודים ומתחיל להחשיך. נכדתי אומרת בנקודה זו של שיא הנרטיב... לא חשוב. שיתקשרו לאבא שלהם בנייד. אז חשבתי לראשונה, שלנכדה שלי אין מושג מחיים ללא טלפוניה אלחוטית. ובו בעת, גיליתי עד כמה מפחידה הייתה הספרות - כולה, בכלליותה- אם הטלפון הנייד היה קיים תמיד, כפי שנכדתי מאמינה. כמה סיפורים קלאסיים היו מאבדים את הקשר הדרמטי שלהם, כמה עלילות היו מתות טרם נולדו, ובעיקר באיזו קלות היו נפתרים הקשיים המורכבים המפורסמות ביותר של סיפורי הבדיון הגדולים. יחשוב הקורא, ממש ברגע זה, על סיפור קלאסי כלשהו. מאודיסיאה ועד פינוקיו, דרך הזקן והים, מקבת', איש הפינה הוורודה או המשפחה של פסקואל דוארטה. לא חשוב אם הטיעון גבוה או פופולארי, לא חשובה התקופה או הגיאוגרפיה. יחשוב הקורא, ממש ברגע זה, על סיפור קלאסי שהוא מכיר על בוריה, עם היכרות, סיבוך, שיא, התרה וסיום. האם חשבת? טוב מאוד. כעת שים טלפון נייד בכיס הגיבור. לא מכשיר קווי ישן ושחור צמוד לקיר, אלא טלפון כפי שקיימים היום, עם כיסוי, חיבור למייל וצ'אט, אפשרות סימוס, ושיחות בינלאומיות. מה קורה לסיפור הנבחר? האם העלילה עדיין חלקה כמשי, עכשיו שהדמויות יכולים להתקשר ביניהם מכל מקום, עכשיו שיש להם אופציה לצ'וטט, לצור וידיאו-קונפרנסינג, ולשלוח מסרי טקסט? נכון שהיא הלכה לעזאזל? מבלי לשים לב, הנכדה שלי פתחה לי אמש את הדלת לתיאוריה מַחרִידה וּמַבהִיקה: הטלפוניה האלחוטית תרסק את הסיפורים הישנים שנספר, היא תהפוך אותם לאנקדוטות טכנולוגיות באיכות נמוכה ביותר. עם טלפון בידיים, למשל, פנלופה כבר לא ממתינה בחוסר ודאות שהלוחם יוליסס יחזור מהקרב. עם נייד בסל, כיפה אדומה תתריע בזמן בפני סבתא ולא יהיה צורך בבואו של חוטב העצים. עם טלפון, יש לקולונל מי שיכתוב לו איזה מסר, אפילו אם זה יהיה רק ספאם. וטום סוייר לא ילך לאיבוד במיסיסיפי, הודות לשירות איכון של חברת הטלפונים. והחזירון שבנה בית מעץ יודיע לאחיו שהזאב מגיע. וג'פטו יקבל התראה מבית הספר וידע שפינוקיו לא הגיע באותו בוקר. באחוז גדול מן הסיפורים שנכתבו או הוצגו או נולדו בעשרים מאות לפנינו, מקור הקונפליקט העיקרי היה המרחק, הבידוד או הפספוס. הם יכלו להתקיים הודות להעדר הטלפוניה הניידת. שום סיפור אהבה, למשל, לא היה טראגי או מורכב אם לאוהבים החמקמקים היה טלפון בכיס החלוצה. הסיפור הרומנטי בה"א ידיעה, רומיאו ויוליה של שייקספיר, מבסס את כל המתח דרמטי הסופי שלו בבידוד מקרי: המאהבת מזייפת התאבדות, המאהב חושב שהיא מתה ומתאבד באמת, ולאחר שהיא מתעוררת גם היא מתאבדת באמת. אם ליוליה היה נייד, היא הייתה כותבת בפרק 6 מסרון לרומיאו: "אני כאילו מתה אבל לא. אל'תדאג או תעשה שטויות, XOX". וכל הבעיה הענקית של הפרקים הבאים הייתה מתאדה. ארבעים העמודים האחרונים של הספר היו חסרי היגיון, הם לא היו נכתבים מעולם, לו הייתה, בוורונה של המאה ה-XIV, מבצע "פס רחב נייד". עבודות ספרותיות חשובות אחרות, היו גם צריכות לשנות את השם למשהו מתאים יותר. הטכנולוגיה, למשל, הייתה מפיגה את הבדידות ב-ארקטקה*, ואז הרומן של גבריאל גרסיה מארקס היה נקרא: "מאה שנים ללא חיבור". הוא היה מספר את קורותיה של משפחה בה יש לכולם את אותו הניק, ולאף אחד לא עובד המסנג'ר. הרומן המפורסם של James M. Cain "הדוור מצלצל פעמיים" שנכתב ב-1934 והפך מאוחר יותר לסרט, היה נקרא "המייל מכפיל לי את ההודעות הנכנסות" והיה עוסק בגבר נבגד שמגלה ב-chat history של אשתו את הרומן שלה עם זר מפוקפק. סמואל בקט היה נאלץ לשנות את המחזה הטראגי-קומי שלו "מחכים לגודו" למשהו מתאים יותר. למשל "גודו כיבה את הסמארטפון" או "גודו באזור ללא קליטה", סיפור של שני הגברים הממתינים ליד עץ לשלישי שמעולם לא מופיע או שחשבונו נסגר. בסיפור "ה-JPG. של דוריאן גריי", אוסקר ויילד היה מספר על צעיר שנשאר תמיד רענן וחלק הודות לחוזה עם Adobe Photoshop, בעוד בתיקיית התמונות שלו, תמונת פניו מתפקסלת ללא תקנה, בהדרגתיות, עד לאובדן כל רזולוציה. המכשפה של שלגייה לא הייתה שואלת את הראי "מי היפה בעולם כולו", היא הייתה מתעייפת כמונו, מכל הסיפורים הללו עם פתרון אוטומטי. כל התככים והסודות וההחמצות, המהמורות הגדולות שתמיד יצרו את העלילות הגדולות, היו נכשלים בעידן הויי-פיי והטלפוניה הניידת. כל הקולנוע הרומנטי הנפלא, בו לקראת הסוף גבר רץ כמו משוגע בעיר כנגד השעון מפני שאהובתו עומדת להעלות על טיסה, היה נפתר ב-SMS של ארבע שורות. כבר אין את הנמהרות הנדושה, את החרטה, את ההסבר שמעולם לא יגיע. אין צורך לעצור מטוסים או לחצות אוקיאנוסים. לא צריך להשאיר פירורי לחם ביער כדי לזכור את הדרך הביתה. הטלפוניה הסלולארית - כפי שנכדתי באה לומר לי - תכשיל את הסיפורים שנספר מעתה. היא תהפוך אותם ליותר עצובים, פחות רגועים, הרבה יותר צפויים. ואני שואל, אולי זה קורה לנו גם בחיים האמיתיים? אין אנו מונעים מעצמנו הרפתקאות בדיוניות בגלל החיבור המתמיד? האם אחד מאיתנו ירוץ נואש לשדה התעופה כדי לומר לאישה שהוא אוהב שלא תעלה לטיסה הזו, שהחיים הם כאן ועכשיו? לא. נשלח לה מסר טקסט עלוב, מסר קצר מהספה. ארבע שורות עם אותיות גדולות. יתכן נצלצל אליה ונחזיק אצבעות כדי שהמכשיר שלה לא יהיה על רטט. בשביל מה להתאמץ לחיות על שפת התעוזה, אם תמיד משהו יקטע את חוסר הודאות שלנו - צלצול בזמן, מסר בינארי, התראה...? השמיים שלנו כבר נגועים בסימנים וסודות: זהירות הדוכס בדרך להרוג אותך, התפוח מורעל, לא חוזר הביתה הלילה כי שתיתי, אם תנשק את הבחורה היא תתעורר ותאהב אותך. אבא, בוא לאסוף אותנו כי ציפורים זללו את פירורי הלחם. העלילות שלנו מאבדות ברק, הכתובות, האמיתיות, והבדיוניות, מפני שהפכנו לגיבורים עצלנים."
למרות שכל המידע במגזין זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו. חברת צ'יף אינה אחראית לדבריהם של כותבים-אורחים במגזין.
_595_slogo.jpg/revision/latest?cb=20140320002214)
מגזין זה נדחס אלקטרונית למען חסכון באחסון ותעבורת מידע מתוך שימת לב לאיכות הסביבה וחסכון באנרגיה.