לתמצת

זה לא סוד שהצלחת המיזמים עתירי הידע אף פעם לא הייתה תלויה במקוריות הרעיון, ביכולת הטכנית, ביישומים הפוטנציאליים או בשוק למוצר. ההצלחה הייתה ותהיה תמיד תלויה ביכולת להשיג משקיעים, וביכולת לנצל את כסף המשקיעים למטרות המיזם... הכוללות כמובן יחסי ציבור כדי לשבות את השוק ו...כדי להשיג עוד משקיעים.
דור אחר דור של גיקים ניסו ללמוד את סודות התקשורת הבינאישית. באימונים שלהם, היכולת לעניין תוך דקות ספורות משקיע שרק מכירים במפגש עסקים הוא "פרח לב הזהב", המפתח הנכסף הראשון לדלת הלב -והכיס- של קרנות הון סיכון, מתווכים ומשקיעים שונים.
יש שיאמר ש"נולדים עם זה" ויש גם המתפרנסים מללמד את זה. אבל יותר מדי יזמים ובעלי עסקים מספרים על חברותיהם בדרך שלא מצליחה ללכוד את תשומת הלב של לקוח פוטנציאלי, או של מי שמסוגל לקדם אותו, או של אף אחד.

אינסוף קואצ'ים ויועצים כבר נדבו המלצות וטריקים כדי להצליח בתחום. בין ההמלצות הביזאריות ביותר: לכתוב את קורות החיים שלך או את ה-whitepaper של המוצר, על גבי כרטיס ביקור - אם זה נכנס, הרי שהצלחת לתמצת את מיץ המשמעות שלו.
קרמין גאלו מציעה באתר Entepreneur תרגיל בארבע שלבים שעשוי לעזור לכל יזם מתחיל. בבניית ה"סיפור" שלנו, היא כותבת, יהיה עלינו להשיב ל-4 שאלות:
-מה אתה עושה
-איזו בעיה אתה פותר
-כיצד המוצר או השירות שלך נבדל
-למה שיהיה אכפת לי
בניסיון להשיב לארבעת השאלות, ייבנה סיפור קצר שיהיה עליך לספר תוך דקה אחת על השעון. מתוכו, משפט הפתיחה חייב להיות כותרת ידידותית לטוויטר (עד 140 תווים). למשל "צ'יף מנס ציונה, בת ה-25, מתמחה בהצלת נתונים, במחשוב פורנזי (משפטי)ובעיקר בהיבטים שונים של שרידות וזמינות המידע הממוחשב - במגוון מצבים"
אם הספקתם לתאר את יתרונות חברתכם בפחות מ-60 שניות ונשאר לכם זמן עודף, היו מוכנים לספר דוגמא או סיפור שממחיש את עבודתכם. לדוגמא: "ארגון בריאות ארצי התקשה לנהל את גיבויי הסניפים הרבים שלו בצורה שתאפשר מעקב אחר מידע שנמחק או גיבויים שלא צלחו. או אז... "
ועוד תוספת לשיטה: יש לוודא שעניין המאזין בדברים הנאמרים, ולא -חלילה!- בנתונים הגופניים של יזמית חטובה, שהצליחה לתמצת את סיפור המוצר, יחד עם אורך החצאית...
 

איפה הקלטת?

בבית הספר לסיעוד של וולורהמפטון, בריטניה, אבדה לפני מספר חודשים קלטת מידע.
קלטת הגיבוי הכילה את כל נתוני התלמידים, הוריהם ואפוטרופוסיהם. היא הייתה אחת מזוג קלטות הגיבוי שהוזנו ברוטציה שבועית לכונן המחובר לשרת. לא המידע ולא הקלטת היו מוצפנים.
הכונן והקלטת היו מחוברים לשרת בכל עת במהלך השבוע, והשרת ממוקם במשרד אותו נועלים בזמן שהוא לא פעיל. גם הקלטת השנייה שלא בשימוש ננעלת בכספת למשך שבוע המנוחה שלה.
מנהל המידע הגיע בסוף השבוע כדי להחליף קלטת והופ! אין כונן ואין קלטת. בשל מימדיהם הקטנים, הוא חשב תחילה שמישהו חבט בו ללא כוונה וזה נפל, אבל חיפושים קדחתניים העלו חרס. לא נראו סימני פריצה וגם לא היה חסר שום פריט אחר במשרד. החיפושים בשאר שטח בית הספר גם הם לא נשאו פרי.
בית הספר נאלץ להודיע על כך להורים. בושות.
לא הייתה כל צורך לשחזר את המידע שהכילה הקלטת. בסך הכול, היא שמשה לגיבוי והמידע השלם אוחסן בשרת. אבל חקירת המקרה על ידי הרשויות  גילתה כי האמצעים הטכניים בהם השתמש בית הספר בעת המקרה - לא מתאימים.
החוק בבריטניה קובע כי יש לנקוט באמצעים טכניים וארגוניים מתאימים כדי למנוע שינוי בלתי מורשה או בלתי חוקי של מידע אישי, וכנגד נזק, השמדה או אובדן מקרי של מידע אישי.
בפועל, זה אומר כי כל הארגונים חייבים באבטחה ובאבטחת שרידות המידע שתמנע פגיעה מקרית או מכוונת במידע.
הסעיף השביעי בחוק ההגנה על המידע קובע כי ארגונים חייבים לתכנן ולארגן את האבטחה בהתאם לטבע המידע האישי שהם שומרים ולנזק שיתכן יגרם על ידי פרצה באבטחה. הם חייבים להבהיר מי בארגון אחראי לאבטחת המידע, להבטיח ביטחון פיזי וטכני למידע, מגובה במדיניות ונהלים איתנים, וצוות אמין ומיומן. לבסוף, הם חייבים להיות מוכנים להגיב במהירות וביעילות מול כל פרצה באבטחה.
בסדרת הנחיות לתיקון המקרה הספציפי של בית הספר לסיעוד, הובהר היטב כי הטייפ לגיבוי חייב להיות מאוחסן בצורה בטוחה והרחק מן השרת. הלא, לשם מה נגבה אם התקן הגיבוי צמוד למכונה שמכילה את מידע המקור ופגיע בפני אותם סיכונים (גניבה, אש, השחתה...)?
ברצוננו להוסיף הבהרה לגבי "צוות מיומן". כמובן שמפעילי התקן הגיבוי יקבלו הדרכה טכנית ועם הזמן יהפכו "מיומנים". אבל גם שאר באי מעונם של ציוד מחשוב חייבים הדרכה נאותה. כן, כולל המנקה!*

*הכוונה לסיפור הידוע של מיטת-חדר-טיפול-נמרץ מסוימת בבית חולים, שכל המאושפז בה היה נפטר בשעה קבועה ביממה. מנהל המחלקה החליט לערוך תצפית, וגילה שבכל ערב, כאשר הגיעה המנקה, היא הייתה מנתקת  משקע החשמל בקיר את מכשירי התמיכה... כדי לחבר את שואב האבק שלה.
 

השורות של עמית

ככה צריכה לעבוד רכבת

לפני שבועיים רעשה וגעשה כל צרפת, מהדורות החדשות בעיתונות ברדיו ובטלוויזיה היו עמוסות רק ב... שינוי לוח הזמנים של הרכבות בצרפת.
אף אחד לא ממש זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שלוח הזמנים הזה שונה, אבל לשינוי יש השפעה על חייהם של עשרות מיליוני צרפתים. שלא לדבר על העובדה שלא פשוט לבצע את המשימה הנ"ל.
מערכת הרכבות היא עורק החיים המרכזי של הצרפתי. היא כוללת 15,000 קווים שמסיעים מדי יום עשרות מיליוני נוסעים. קווים אזוריים, בין אזוריים, קווים מהירים, קווים בינלאומיים, פרבריות, ועוד.
ביום בו נכנס לוח הזמנים החדש לתוקף הייתה תחנת הרכבת עמוסה בעיתונאים, אבל גם בעשרות דיילים שסייעו לנוסעים המבולבלים, בנימוס וביעילות, למצוא את דרכם במבוך החדש שקירותיו זזו לפתע. יש לציין כי ההודעה על השינוי יצאה כבר 4 חודשים קודם לכן, כדי לסייע לציבור להתארגן. ככה צריכה להתנהל רכבת.
אתמול הייתי בתחנה והייתה לי חצי שעה להמתין לרכבת. משעמם לי, אז בחנתי את מועדי ההגעה של הרכבות. רכבות שנוסעות 3-6 שעות מגיעות לתחנה על השנייה או מקסימום באיחור אפנתי של... 15 שניות! וזה בימים של עומס מטורף, שכן אתמול החלה חופשת החורף, חופשת החגים הגדולה וכל צרפת על גלגלים.

לעומת זאת, תוהו ובוהו בשדות התעופה. בשיא הלחץ פתחו אנשי הביטחון ב-4 שדות תעופה, בשביתה. בעיר ליון השביתה היא של 100%, דבר שאיננו חוקי בצרפת יותר (חוק שירות מינימום מחייב שירות מינימאלי גם בעת שביתה). הבלגן חוגג. טיסות מבוטלות על ימין ועל שמאל ועשרות אלפי אנשים תקועים בשדה התעופה, אין בא ואין הולך.
לא רק שהמו"מ עם השובתים לא מתקדם לשום מקום (נכון ליום ב' הוא הוגדר כמת), השביתה גם מתרחבת לעוד ועוד שדות תעופה. וזה כאמור, בשיא לחץ עונת החופשות. תזמון מכוון שיביא את חמתה של הממשלה ובעיקר הציבור (שנגעו לו בקודש הקודשים, החופשה) על האיגודים.

ואם ברכבות עסקינן הרי שחברת הרכבות רוצה להעביר קו חדש בין מרסיי לטולון, רכבת ה-LGV, הגרסה האולטרה מהירה של הרכבות הצרפתיות (זו שבין פאריס ומרסיי נקראת TGV וגומעת כמעט 1,000 קילומטרים בשלוש שעות). הבעיה היא שהציבור בפרובנס מתנגד לה מסיבות אקולוגיות: פגיעה בשטחי מראה וכמובן צלקת אכזרית לאורך אזור מדהים ביופיו. זה לא שאין רכבות בפרובנס, אבל הן מתחשבות בפני השטח וכתוצאה מכך הן גם די אטיות. אבל, ממתי הזמן משחק תפקיד אצל תושבי דרום צרפת?
תמונות מההפגנה הירוקה

עשיתי מעשה

השבוע העפתי מרשימת חברי בפייסבוק וחסמתי אדם באופן מוחלט, בגלל דעותיו.
אני לא נוהג לעשות זאת. אבל יש דברים שאני לא יכול לראות על הבוקר על הקיר שלי.
רק שתבינו: לא מדובר באדם דתי, ימני מוצהר או קיצוני בדעותיו. מדובר באדם נורמטיבי עם יכולת התבטאות לא רעה. אבל מה, הוא שרף את ספרי ההיסטוריה, ועל זה אין סליחה. מטריד אותי העיוורון הסלקטיבי שמכה אנשים. האיש כתב שלדעתו "נתניהו הוא ראש הממשלה הטוב ביותר שקם אי פעם למדינת ישראל". בדרך הכותב כמובן רומס את השמאלנים, התקשורת וכל הבא ליד. אף מילה על אלימות המתנחלים כלפי הצבא, באישורו שבשתיקה של "ראש הממשלה הטוב ביותר שקם לנו" אף מילה על הטירוף שנקרא בשפה מגוהצת היטב "הדרת נשים", או בשפת העם "הרחקה, סילוק, אפליה". וזה יום לפני ששוטר -כן, שוטר!- דרש מאישה על קו אוטובוס מאשדוד לירושלים לעבור לחלק האחורי באוטובוס (רוזה פארקס מתהפכת בקברה) אבל אולי הוא לא יודע מי זו רוזה פארקס. אף מילה על התכנון של השר לנדאו להעביר את חברת החשמל למצב "כשר" ולשים הלכה למעשה את השאלטר בידיים של הרבנות.
אבל, אף מילה על אותו אדם בודד שעמד ומחה מול השופרסל באופן חוקי לחלוטין ופונה משם על ידי המשטרה כי שופרסל התלוננו.
"רוה"מ הטוב ביותר שקם אי פעם" יירשם בהיסטוריה כמי שחיסל את הדמוקרטיה ואת הערכים שמדינת ישראל קמה עליהם. מי שהפך אותה למדינה ימנית קיצונית, ששרף את מגילת זכויות האדם, שחיסל את חופש הדת, שהנציח אפרטהייד, רמס את זכויות הנשים, ושימו לב כי אפילו לא נגעתי בעניין שטחים. האיש הזה הוא ראש הממשלה הטוב ביותר שקם למדינתנו ?
אני לא אסתום פה לאף אחד (אם כי כאשר מדובר בפשיזם גרידא זו עבורי מצווה) אבל אני בהחלט יכול לסתום את האוזניים, וזה מה שאני עושה.

המערכת רוצה להזכיר לעמית כי אין הבדל טיעוני בין דעה חיובית גורפת על רוה"מ לבין דעה שלילית גורפת על רוה"מ, שתי הטענות סומות.
 

חופש העדר פולחן

לא פעם אני שומע טענות של אנשים דתיים אלו או אחרים, על כך שיש כפיה חילונית!
עד עכשיו שתקתי, אבל יש גבול. אני לא מונע מאף אחד לחיות איך שהוא רוצה. רוצה לשמור שבת, כשרות, חגים, מסורות? תהיה בריא! רוצים להתלבש כמו הפריץ או כמו הפשה באיסטנבול? לא אכפת לי, תזיעו לכם בנחת בקיץ הים תיכוני... רק תצאו לי מהישבן. לא אני ולא המדינה כופים עליכם חילוניות.
מאיפה יש לכם את החוצפה בכלל להשתמש באוקסימורון המוזר הזה: "כפיה חילונית"? הרי כל מה שאני רוצה הוא עבורי, לא עבורכם: להתחתן איך שמתחשק לי ולהיקבר באותה צורה, לאכול מה שבא לי ומתי שבא לי, לנסוע להיכן שאני רוצה, מתי שאני רוצה ודרך איפה שאני רוצה, ללבוש מה שבא לי גם כשאני עובד בשכונות עם ריכוז אוכלוסיה דתית גבוה. אתם רוצים לחיות על פי ההלכה, סבבה, רק תעזבו אותי במנוחה. אל תתקפו את בתי, כשהיא לובשת גופיה בקיץ, ושלא תעזו למנוע ממנה לשיר בציבור או, חס וחלילה, להושיב אותה בחלק האחורי של האוטובוס.
הזו כפיה חילונית? עשרות ואולי מאות בשנים שחילוניים מתחשבים בדתיים בישראל ובתפוצות ומה הם מקבלים בתמורה? זוג אזיקים עשוי מפירושים קפריזיים. נתנו לכם אצבע, לקחתם את כל היד. ועדיין, לא אכפת לי איך אתם חיים, מה אתם רוצים לעשות או איך אתם עושים את זה.
תתרחקו מהחיים שלי ושלא תעזו לומר כפייה חילונית, כי אני לא כופה עליכם כלום.
אין לי אפילו הכוח לכפות עליכם לא לכפות עלי.
אבל כשאני ושכמותי נאבד את הסבלנות, אל תתפלאו מהתוצאות.
 

תגובה לשורות של עמית