סמן מקצועי

אולי הלקוחות הותיקים מביניכם זוכרים שאי שם בשנות התשעים נהגנו להחזיר את הציוד בעבודות שחזור הנתונים עם חבילת סוכריות M&M בתוך האריזה. זה היה בניסיון להמתיק את החוויה.
בהקשר עם M&M יש גם סיפור אחר הקשור גם הוא עם עניינינו.
בחבילת הסוכריות הקלאסית יש סוכריות מצופות בצבעים שונים: אדומות, כתומות, צהובות, כחולות, ירוקות וחומות.
ללהקת Van Halen, להקת רוק משנות השבעים, היה סעיף קבוע בחוזה הסטנדרטי, שקבע שיש לספק לחברי הלהקה קערת סוכריות M&M, אבל ללא הסוכריות החומות.
רבים זוכרים את הדרישה המוזרה כגחמת צעירים מפונקים, אך הזמר הראשי של הלהקה הסביר את פשר הגחמה בספר האוטוביוגראפי שלו.
הלהקה הייתה מגיעה להופיע בתיאטראות שונים עם טונות של ציוד, ואז היה מסתבר שהקורות לא היו תומכות במשקל הציוד, המקום לא היה ערוך בהתאם לדרישות והמזמינים לא היו מסוגלים לפתור בעיות טכניות שונות.

 
1978 -משמאל לימין, דייויד לי רות, אדי ואן האלן וטד נאגנט
 

ההתקשרות עם הלהקה הייתה מסובכת ביותר בשל המעורבות של כל כך הרבה ציוד ואנשים. לכן, החוזה פרט את הדרישות המדויקות של אספקת חשמל וכדומה. ובין כל הסעיפים הללו, הופיע הסעיף שאסר על נוכחות הסוכריות החומות מאחורי הקלעים פן תתבטל ההופעה וישולם ללהקה פיצוי מלא.
אנשי ואן האלן ידעו שאם תימצא סוכרייה חומה אחת, יתברר כי גם תנאים אחרים לא קוימו במלואם ויהיה צורך לעבור אחד אחד על קיום כל התנאים של הסעיפים האחרים. כלומר, זה היה מעין סמן פשוט לדרך בה מתנהלת התמיכה הטכנית, ואבטחת קיום הסעיפים שחלקם היו עניין של בטיחות לחיי אדם.

במקצועות שונים קיימים סמנים דומים. גם בניהול מערכות מידע.
אחד הסמנים הללו היא נוכחותם של יישומים מסוימים בשרתים. יישומים שמתאימים לתחנות העבודה, כמו  סרגל הכלים של גוגל באזור ניהול הדפדפן, או צלמית של תוכנת אדובי על שולחן העבודה.
רבים הם היישומים והכלים הנחמדים לשימוש ביתי, או אישי, שאין להם כל מקום על מערכת ניהול תעשייתית, למשל.
יישומים שאינם חיוניים לשירות, אין להם מקום במערכות ייעודיות.
ההתקנה שלהם לא תמיד נעשית במכוון, אך כל מי שיקדיש תשומת לב יבין שחייבים להבריא את המערכות מכל דבר מיותר.

שימוש בתוכנת S.M.A.R.T כסמן לבעיות דיסק או שימת לב לשינויים בתכיפות תלונות משתמשי הקצה יכולה, לעיתים, למנוע כניסה למצב חירום ארגוני.
 

בכל פעם שמגיעים לשלב בתוכנית ההתאוששות בו צריך לכתוב את המילה רסיליינס, מתעוררת בי כמיהה עמוקה לקפוצ'ינו עם שוקולד ודובדבנים. אני מבין שזה מפני שמוחי מחבר את השמות "רביבה וסיליה" (רה-סיליה, רסיליינס)- בית קפה טוב שיש לי ממנו את הזיכרון הגסטרונומי הנ"ל.
רסיליינס הוא הכוח או היכולת לחזור למצב המקורי לאחר שיבוש. בעברית זה תורגם כגמישות, או חוסן. אבל רסיליינס היא לא חסינות - כמו זו שמקנה לנו מערכת הגנה של אנטי וירוס, פיירוול, אנטי האק, אנטי קראק, או אנטי ביוטיקה. מפני שהתוקף את שלמות מערכות המידע שלנו לא נמצא תמיד בחוץ, הוא לא תמיד גורם עוין, או פרץ חשמל הרסני. לפעמים אנחנו, בני אדם, במו ידינו ובלי כל כוונת זדון, מסוגלים לגרום למידע היקר שלנו להעלם באופן חלקי או שלם, לדרוס את עצמו, או לשבש את עצמו למוות. ואז, הטעם שנשאר לנו בפה רחוק מזה של דובדבנים בשלולית שוקולד. טעם הפספוס הוא מר מנשוא.
זה קרה לנו וזה קרה לכם. ואם עדיין לא קרה, יתכן זה יקרה מתישהו. זה קרה לנו עוד בשחר עידן הפי סי, כאשר אנשי צ'יף כתבו תוכנות קטנות ומתחכמות לשחזור מידע במעבדה. ותוכנות היסטוריות לניהול מערכות תקשורת לפני עידן האינטרנט. וזה המשיך לקרות מדי פעם בשנים שלאחר מכן, תחת מערכות ווינדווס ואחרות, עד אשר הבנו ששיטות הגיבוי שהתעשייה מציעה לנו, לא מושלמות דיין. רסיליינס המידע שלנו הייה תמיד מאוים על ידי איזה שהוא גורם בעל חשיבות סטטיסטית קטנה או גדולה יותר.  היה לנו חלום: להגיע לפתרון שיצליח להרחיק את הלקוחות מן המעבדה לשחזור נתונים.
כך החל מסע החיפוש שלנו אחר פתרון הגיבוי-שחזור המושלם.
מסע לא קל, לא קצר, ולא זול. אבל בהחלט מעניין.
סביב לרעיון מרכזי התחלנו לפתח את מערכת BOS, ה-Backup prOxy Server.
BOS גדלה והתפתה, אף שתמיד נשארה תוכנה קטנה וקלילה. נוספו לה יכולות ותחבולות כדי שהיא תוכל לבצע את משימתה גם כאשר מערכות ההפעלה משתנות, שמות הקבצים (וה-paths) מתארכים, והיא דורשת לעבוד מול מערכות מידע מבוזרות ומרובות יעדים לגיבוי.
בדרך, החלפנו צוותים, שפות תכנות, וסוכני מכירות. מעולם לא הצטיינו בשיווק, וזה לא כואב לנו על הרווחים שלא קצרנו אלא על המקומות להם לא הבאנו את הבשורה. של מערכת גמישה ופשוטה שמקנה רסיליינס מעולה. אבל הדרך נמשכת, BOS התחילה לעבור מטמורפוזה נוספת בעקבות שאיפתנו לפתרון האולטימטיבי.
רישיונות BOS הוזלו בשנת 2011 על מנת לעמוד ביכולת התקציבית של ארגונים נוספים.
מעת לעת, אנו מקבלים מסרי תודה מלקוחות שנפלו וקמו בין רגע הודות ל-BOS. לאחר תקלות, קטנות וגדולות. ואנו מתענגים על כך כמו ששום עוגת גורמה לא משתווה לה.
אנו מזמינים אתכם להיות חלק מהחלום שהתממש.
 

האזנות סתר

משפט העשור ב-Perth הסתיים לפני שבועיים בזיכוי. פרת' היא העיר הרביעית ביבשת אוסטרליה, עם 1.75 מיליון תושבים. אבל, במובנים חברתיים היא עדיין כפר קטן. אין בה מי שלא ידע, לא שמע או אין לו מה לומר על הפרקליט המוצלח Lloyd Rayney, שהואשם ברצח אשתו בנפרד, Corryn. גופתה של קורין בת ה-44 נמצאה לפני חמש שנים, קבורה ביער.
אחרי שנישואי השניים נכשלו, טענה הפרקליטות, רייני רצה להיפטר מאשתו שהפריעה לקריירה המבטיחה שלו. אבל השופט כתב בפסק הדין שלו שהמקרה היה נגוע בחוסר וודאות וחוסר סבירות. וכי קיים מחסור בראיות מכריעות. זאת, למרות שהסתבר שהנאשם פעל באופן לא מכובד, כולל האזנות לטלפון של קורין (ועל כך מתנהל משפט נפרד שעדיין לא הסתיים). מצד שני, מר רייני עדיין צריך להחליט אם להמשיך את תביעת לשון הרע של מיליוני דולרים רבים כנגד המשטרה, אשר פרסמה את שמו כחשוד יחיד ועיקרי.
המשפט של רייני לא היה מעסיק אותנו אילולי היה מעורב בו דיסק קשיח. במהלך המשפט העידו שני טכנאי מחשבים על השמדת דיסק קשיח לבקשת משרד עורכי דין המייצג את רייני בעניין האזנות הסתר לאשתו.
הצהרותיהם של הטכנאים הועלו במשפט הרצח שהסתיים כעת. רייני, מסתבר, הורה לעורך דינו דייויד פרייס באוקטובר 2007 (חודשיים לאחר רצח קורין),  להשמיד דיסק קשיח של מחשב.
מר רייני הואשם בהאזנות סתר בספטמבר 2007 וברצח בכוונה תחילה בדצמבר 2010..
במשפט הראשון הופיע עד שלימד את רייני כיצד להקשיב במחשב לשיחות המוקלטת בסתר.
הפרקליטות הציעה את האפשרות שהדיסק הקשיח שהושמד הכיל את היסטוריית הפעילויות של המחשב וכי השמדתו על פי בקשת רייני הייתה למעשה בקשה להשמיד ראיות קבילות לאשמתו.
ההגנה מצדה הציעה כי הדיסק הקשיח הכיל עותקים נוספים של ראיונות בלתי תלויים עם שתי הבנות של הזוג רייני, אשר חלה עליהם בלעדיות מקצועית של עורכי הדין ונועדו לשמר את הראיות במקרה של ליטיגציה וחקירה משטרתית מגמתית.
בתצהיר של אוגוסט 2012 העיד עד שהיה נוכח בזמן ששני טכנאי המחשבים, פרייס וקולס, השמידו את הדיסק. הוא לא זכר אם נאמר לו את סיבת ההשמדה של המחשב. על פי ניסיונו, היה חריג מאוד שמישהו יבוא לבקש להשמיד דיסק קשיח. אבל, כדי לבצע את המטלה, הם הכניסו את הדיסק לתנור מיקרוגל והדליקו את זה. הם פעלו על פי התיאוריה שמספר שניות במיקרו, עד אשר הדיסק "יקצר" ויעלה ניצוצות, ישמיד את תוכן הדיסק." העד זכר שהם התווכחו מעט ביניהם - האם זו הדרך הנכונה או לא להשמדת דיסק קשיח. לאחר שהוצא הדיסק מהמיקרו, וליתר ביטחון, אחד הטכנאים  הלם בו עם פטיש עד שהצליח להשמידו.
מצידנו, קשה מאוד להבין אם ריינס הרג את אשתו, אם פרייס ניסה להגן על לקוחו, או אם שני הטכנאים שתפו פעולה להעלמת ראיות. אבל כן, בהחלט יש כאן שני אשמים בניסיון לרצח...דיסק קשיח.
ייתכן ויש כאן גם אשמה נוספת - בטמטום.
מיקרוגל ביתי בנוי לחימום מזון ובעיקר נוזלים כמים ושומן. קרינת המיקרוגל על מתכת תגרום אמנם לחימום יחסי והתפרצויות זיקים אך הדיסק הקשיח הבנוי כקלוב פרדיי מגן על צלחות המידע בדיוק מפני הפרעות מסוג זה. הסיכוי שיגרם נזק משמעותי לדיסק קשיח סגור בתוך מיקרוגל ביתי הוא זניח ביותר.
 

p53

השבוע זכינו לשמוע ממקור ראשון על טרגדיית משפחת קרטן והפרויקט שנטל על עצמו האב, עמנואל.
בתמצית, זו משפחה מתאבלת שהוכתה קשות, פעם אחר פעם על ידי תסמונות סרטניות קטלניות וגילתה את האפשרות לאבחן את מצבו של הגן p53 של העובר בזמן ההיריון.
p53 הוא יחידה בגנום האנושי המשחקת תפקיד חשוב בהגנת תאי הגוף מפני שינויים אונקוגנים - התפתחות סרטן. כאשר גן זה פגום או לא פעיל, חלה אי-יציבות גנטית המובילה להצטברות שינויים גנטיים - אשר בבוא העט יגרמו להשתנות ממארת של תאים.
הגן הנ"ל התגלה ונחקר במכון ווייצמן, אבל כיום, הבדיקה לאבחון הפגם בעובר מתבצעת רק בחו"ל ובעלות גבוהה.
עמנואל קרטן, מוזיקאי ותיק, שם לעצמו מטרה להקים קרן למימון פרויקטים ולימודי מוזיקה לנגנים חולי סרטן. בדרך למטרתו הוא מתכנן בחודשים הבאים מספר אירועים מעוררי מודעות, לזכר בנו. עמנואל מחפש כל עזרה שניתן יהיה להגיש לו במטרתו הנעלה וביעדי הביניים. מי שמעוניין לעזור מוזמן לצור קשר באמצעות מועדון ליונס נס ציונה.
במקביל, אנו מהרהרים בחיסכון הגדול לקופות החולים, למדינה, ולאנושות כולה - בכסף ובסבל - שהיה מתאפשר עם הנחלת האבחון המוקדם השגרתי של בעיות ב-p53.
אם נכונה תיאוריית הקונספירציה של יצרניות התרופות נגד סרטן, התאגידים ידאגו שהבדיקה תמשיך להיות יקרה וקשה להשגה. תפקיד בעלי המצפון - מדענים, רופאים, מנהלים, מנהיגים ובעלי קול הנשמע בציבור - להוזילה ולהנגישה לכל.
 

חג מולד בלי עץ

מצב קונטרוברסיאלי מתחיל לתת את אותותיו בדנמרק ובבלגיה, ארצות בהן שיעור גדול של הגירת מוסלמים. הויכוח הגדול הראשון התעורר בעיר הדנית Kokkedal, בה יותר מחצי מהאוכלוסייה שייכת לאסלאם. מועצת העיר, גם היא בעלת רוב מוסלמי, הטילה וטו על הוצאה של 1,000 יורו לטובת עץ חג המולד המקושט להצבה במקום מרכזי, כבקשת אחת מהתאגדויות השכנים.
אבל, הפיצוץ הגדול היה עוד לפניהם. כאשר אותה מועצת העיר קוקדל ביקשה לנתב 8,000 יורו לחגיגות איד אל פיטר, לקראת סוף הרמדאן. הניגוד בין שתי ההחלטות גרמה להִתְמַרְמְרוּת באוכלוסייה הנוצרית ובחלק מן הסקטור הפוליטי הדני, החרד מכך שמסורות לאומיות יבוטלו ויוחלפו במסורות דתיות ברגע שיש רוב מוסלמי.
בכדי למנוע הידרדרות היחסים, איש עסקים הציע לממן את עץ חג המולד ומסורות נוצריות נוספות, כמו גם את החגיגות המוסלמיות - בסכומי כסף זהים.
אבל, המתחים בין הדתות הולכים וגוברים בשל הגידול המהיר של האוכלוסייה המוסלמית. בשכונות שונות של קופנהגן וגם באזורים שונים של המדינה, קבוצות מוסלמיות הכריזו על שלטון חוק השריעה. בכניסה לאזורים אלו הוצבו שלטים בהם נכתב "הנכם נכנסים לאזור שריעה". קבוצות רדיקאליות הכריזו חד צדדית על פרברים רבים כאזורים תחת שלטונם ועל פי חוקיהם, ללא כל מעשה נגדי מצד השלטון. השליטה המוסלמית מתממשת באמצעות "משטרה מוסרית" המפטרלת ברחובות שכונות אלה, ומתאמתת עם כל מי שצורך אלכוהול, נכנס לדיסקוטקים או נתפס בכל דבר שהאסלאם מתנגד לו.

(מקור: http://www.libertaddigital.com)

גם בבריסל, שם רבע מן האוכלוסייה מקורה באסלאם, החל ויכוח ציבורי בעקבות החלטת העירייה להחליף את עץ חג המולד מהכיכר המרכזית (הגראנד פלאס)  בפסל אורות. זאת שוב, כדי לא לפגוע ברגשות המוסלמים. בעירייה  טוענים שהפסל הינו בסגנון עכשווי ולא נועד לסיים את המסורות של הבלגים. בעקבות כך, התעורר דיון חריף ברשתות החברתיות. חברת המועצה Bianca Debaets הצטרפה לדיון וטענה כי הנצרות היא כן גורם שהשפיע בהחלטה להסיר את העץ, מפני ש"נוכחות העץ הינו עלבון עבור אנשים רבים שלא שייכים לנצרות". מעניין אם זה כולל את היהודים או לא.
עובדות דמוגראפיות מצביעות על כך שבשנת 2020 בריסל תגיע ל-1.2 מיליון תושבים, מהם רק 20-30% יהיו בלגיים במקור. כ-50% יהיו מתאזרחים, מהם הרוב הגדול יהיה מוסלמי.
לחצי האסלאם באירופה והתאסלמות היבשת מדאיגה רבים. באוקטובר אחרון, בזמן סינוד מתוקשר, הקרין אחד הקרדינלים סרטון על דמוגרפיית האסלאם באירופה. השידור גרם לויכוח עז, מאחר שניבא ש"צרפת תוכל להפוך לרפובליקה אסלאמית תוך 39 שנה", וכי בערים צרפתיות כמו ניס או מרסיי, 45% מן התושבים מתחת לגיל 30, הינם מוסלמים".
בסרטון הנ"ל נאמר גם כי "ב-30 השנים האחרונות האוכלוסייה המוסלמית של הממלכה המאוחדת גדלה פי 30: מ-82,000 ל-שניים וחצי מיליון". כיום, קיימים בבריטניה יותר מ-1,000 מסגדים, חלקם פועלים באתרים של כנסיות עתיקות.
בהולנד, 50% מן הלידות שייכות למשפחות מוסלמיות ותוך 15 שנה בלבד, חצי מן האוכלוסייה ההולנדית תהיה מוסלמית. בלגיה נמצאת במצב דומה.
כמו לעמית ידידינו, שנהג במשך שנים לתרום למגזין זה ולהתכחש לעוינות האסלאם באירופה, גם לנו לא משנה איזו דת יחבקו תושבי היבשת, או העולם כולו... כל עוד יכבדו את זכויות האזרחים ואת חופש הפולחן של כולם.