המכון הבריטי להמשכיות עסקית יזם לאחרונה סקר בנושא מודעות להמשכיות עסקית. תוצאות הסקר מוכיחות אי הבנה מדאיגה לגבי משמעות ההמשכיות העסקית הן בסביבה התאגידית, והן בקהילת החברות הבינוניות והקטנות. הסקר מדגיש שב-40% מהעסקים המושגים "המשכיות עסקית" ו-"התאוששות מאסון" הם מושגים נרדפים. במקומות בהם מודעים לקיום של הבדל ביניהם, ניהול ההמשכיות העסקית קשור להגנה הכללית על הרצת העסק, ואילו ההתאוששות מאסון מתמקדת בשני נושאים שונים: התאוששות מערכות המחשב, ותוכניות פעולה למקרה של תקריות פיזיות משמעותיות (כגון מתקפות טרור, אש או הצפות). הסקר גילה כי ליותר חברות יש תוכניות ספציפיות להתאוששות מאשר תוכניות כלליות של המשכיות עסקית. וכמו כן, שהתוכניות הקיימות לוקחות בד"כ בחשבון אירועים קטקליזמיים, ודווקא לא את אירועי היום יום, הקטנים יותר אך מסוכנים כל פעם יותר.
בנוסף, מאיר הסקר כי יש בסביבה התאגידית הבריטית הבנה בסיסית בלבד של משמעות ניהול ההמשכיות העסקית. רק 13% מן המשיבים, למשל, מחזיקים רשת טלפוניה אלטרנטיבית, וזה מצביע על חוסר אָסוֹצְיַאצְיָה בין התאוששות מאסון או המשכיות עסקית, לבין תקלות במערכות תקשורת. אובדן מבנים ואובדן אנשי מפתח או אנשים מיומנים, גם הם נושאים הנעדרים מהרבה תוכניות להמשכיות עסקית.
 

IT

המשכיות עסקית במונחים של מערכות מידע, פרושה פיתרון שיאפשר חזרה למצב עבודה רגיל בזמן הקצר ביותר שניתן. וזאת, גם במקרים של תהפוכות משמעותיות וגם במקרים של אובדן, שיבוש או אי נגישות למידע אשר אנו עדים להם בחיי השגרה.
תחת כל עץ רענן אפשר היום למצוא יועצים, אינטגראטורים וחברות ענף המחשוב שהוסיפו לרשימת השירותים שלהם את הסעיף "המשכיות עסקית". כל אלה הסבירו כבר לכולם ad nauseam את חשיבות הנושא. (נכון שאפילו ביטוי שאומר "עד שבא להקיא", אלגנטי הרבה יותר בלטינית?). ולמרות הכול, כה רבים עדיין ממשיכים לבצע גיבויים תחת קונספטים מסורתיים, המוגבלים מבחינה פראקטית.
מתוך הסיבות הנפוצות לכך, שאנו שומעים יום יום:
● כבר יש לנו גיבוי (כלשהו)
● לא נמצא תקציב לחדש
● אין עודף תקציב להקדיש
● אין צורך בגיבוי לפני שנטפל ב...(מגוון בעיות אחרות)
● ממילא לא משתמשים כמעט בגיבויים
● חברה חיצונית אחראית לכך (האומנם?)
● עסוקים מדי בכדי לעסוק בנושא
● נחשוב על כך כאשר נעבור לבניין החדש/ לשרת החדש/ לבעלים החדשים...ועוד.
 

על כל פתרון אמין, לתמוך במקרים של נזק כולל במצבי אסון, לטפל ביעילות במקרים של אובן מידע ממוקדים, ולאפשר את עקיפת הדרכים המפותלות של הקמה מחדש של מערכות שקרסו. המתעלם מדרישה זו אין עסקיו בידיו, אלא בידי המזל/הגורל.
 

אנו מציעים אפשרות אמינה ונוחה לכל כיס, לקחת את הגורל לידיים.

עדכון גרסה ל Tobit

קלקל זאת בעצמך
 

רובכם תסכימו עמי שעדיף להיות סנדלר מוכשר מאשר מרצה לא יוצלח באוניברסיטה.
יש בנס ציונה, מול התחנה המרכזית, סנדלר אוקראיני מקצועי מאוד. ברוב טקס הוא מקבל את הנעליים, בוחן אותם באור הרחוב וגם תחת אור המנורה, מגרד בזקן ופולט דיאגנוזה. "צריך לעשות כך וכך, זה ייקח שלושה ימים, זה יעלה עשרים שקל". מניח את הפציינט על הדלפק, ככה, בדיוק באמצע: אם אתם סומכים עליו וגם המחיר מתאים לכם, תשאירו אותו שם. אם יש לכם פתרון טוב יותר (כולנו בספק), קחו אותו חזרה ושלום על ישראל.
אם אי פעם פקפקתי ביכולת שיפוטו בנושא טכניקה, משך העבודה או כדאיות, הוא דאג מיד להחזיר אותי למקומי (הנחות), בקביעה חותכת ומנומקת היטב של מנתח מוח בכיר. אחרי מספר שנים של היכרות, הבנתי עד כמה הוא אוהב את העבודה שלו - להחזיר לחיים ולשימוש חפצים אישיים כל כך, אינטימיים לא פחות מתותבת או דיסק קשיח.
אבל יש משהו שהמומחה לסוליות ועקבים לא אוהב. סליחה, "לא אוהב" קטן עליו, understatement. יש לומר: "מתעב" ממש. הדבר הזה הוא לטפל בעבודה שמישהו אחר -פחות מקצועי ממנו- כבר התחיל לעשות. זה לא רק עניין של כבוד או מחיר, (למרות שאכן במקרה שכזה הוא ינקום בעוד כמה שקלים). ככל הנראה, כואב לו בעיקר בזבוז הזמן והעיסוק בהעלמת שאריות של ניסיון לא מוצלח, במקום לשקוע נמרצות באומנות לה נועד.
כשהחברה' ב-PCMagazine הוציאו השבוע מן הארכיון את המאמר על "עשה זאת בעצמך"
רעד קל עבר בגבי. מזל שלהם שלא מדובר במגפיים, ורק בדיסקים קשיחים... תארו לעצמכם את הגבות הג'ינג'יות העבותות של הפרופסור לרפידות, מתקמרות בפסילה חמורה.

מה רע במאמר הנ"ל? שום דבר! הכתבה מצוינת.
הבעיה מתחילה כאשר הקורא נוהג כמו חקלאי שנפל בידיו ספר ה-Merck הוטרינרי. הוא מחליט שאם זהו "הנשק הסודי"(*) של הרופא... גם לו עצמו מותר להשתמש בו, להצליח, ולצאת גיבור. ("גיבור הוא מי שעושה את הטוב ביותר שהוא יכול"- ציטטה של צבי מלחין ז"ל- המרגל מטעם המוסד).
אז יאללה, בוא נעשה קיסרי ל"רוחמה", step by step כמו במתכון לעוגה...

מה מלמד המאמר? קודם כל - על מבנה הדיסק והדרך הקלאסית לאחסון המידע על גביו. זה לא מזיק לאף אחד לדעת, נהפוך הוא! וגם, על מערכות הקבצים השונות בהן משתמשת Microsoft והאסטרטגיה הבסיסית בה הן נוקטות.
 

החלק המסוכן מגיע בקטע שבו מסבירים כיצד לשחזר מידע שאבד באמצעות כלי תוכנה.
אין ספק שכל רפתן ותיק צבר שפע ניסיון וידע; הוא מסוגל לזהות את סימני ההמלטה- לדעת מתי הרגע הגיע, כשיש לפרתו האהובה קשיים בתהליך ושאולי יהיה צורך בניתוח. הוא אף ראה וסייע בניתוחים רבים מסוג זה.
תשאלו את רופאי ה"חקלאית". רובם יאמרו לכם מה שאותו סנדלר יודע: פי כמה יותר קל להציל מקרה -מסובך אשר יהיה- ב"יד ראשונה", מאשר לפתור תסבוכת בה מישהו אחר כבר חתך עקום, הכניס חרטום, שינה מיקום, גרם זיהום ועוד.
 

מתקדמים במאמר ומגיעים (עליה וקוץ בא) לפסקה שאומרת:

"...Specialized hardware can detect the exact signal strength". אי לכך, על מי שירצה לשחזר מידע בעצמו חיש לרכוש את החומרה הנדרשת (מה בעצם?) ...וברפת היו אומרים: לרוץ לקנות את אלופת תחרות הפרות, בשביל כוס חלב.

מידע מעניין המובא במאמר הוא, למשל, כי משרד ההגנה האמריקני קובע תקן מחיקה של דריסת מידע מסווג לפחות 3 פעמים כדי להגיע למצב בטוח. במקרים של מידע סודי ביותר חל איסור להסתפק בכך, וחובה לבצע Degaussing של המצע.

הקריאה מומלצת, תחת הזהרת הלוליינים של "לא לנסות זאת בביתך"... או שפרת החמד תגיע להיות מהר מן הצפוי חומר גלם לסנדלר.

פלי

( *) הירגעו יקיריי, זהו בהחלט לא ה"נשק הסודי"...

מידע לצרכי חקירה
 

המחשב מהווה מקור מצוין של ראיות בחקירת פשעים פיננסיים ושל טכנולוגיות המידע. ההערכה אומרת כי 70% מהמידע הנוצר במחשבים ארגוניים, לעולם לא מודפס. חוקרי פלילים המגבילים את עבודתם לחומר מודפס רואים רק חלק קטן מהתמונה הכללית.
בזמן שלקח לחוקרים להבין זאת, מספר מכובד של חברות בארה"ב עסק במקבילה האלקטרונית של גריסת מסמכים, גיליונות, מסדי נתונים ומסרי דואל דרך "מגרסה" מאוד מהירה ויסודית. קבצים שיכלו לסייע בחקירות הפכו לבלתי זמינים לתובעים או לועדות הממשלתיות שעמדו לחקור את כשלי הניהול התאגידים הללו.
כל עניין ה-Sarbanes Oxley Act היא אחת התקנות האחרונות שהתקבלו כתגובה לגל העלמות המידע של השנים האחרונות, ובאחד מסעיפיו נקבע כי מי שביודע משמיד מסמכים או קבצים שיכולים להיות קשורים לחקירה פדראלית או למקרה של פשיטת רגל, יכול לקבל עונש של כליאה ל-20 שנה. במוקדם או במאוחר, גם לישראל זה יגיע.
הצורך באי-השמדת מסמכים אינה פוסלת מדיניות של הגבלת זמן שהייה של מסמכים אלקטרוניים. מדיניות מחושבת ומתועדת היטב הקובעת שאת מסרי הדואל מוחקים אחרי 30, 60, או 90 יום, ומסמכים אחרים לאחר זמן קצוב מסוים (בהתאם לתקנות הרלוונטיות), רצויה בהחלט. חשוב שיהיה במקום נוהל או מנגנון הזהרה, באמצעותו תוכל ועדה ארגונית להזהיר מפני המשך מחיקה ברגע שמתעוררת סוגיה המצריכה שמירת מסמכים, כמו למשל בפתיחת חקירה או כוננות פשיטת רגל.
כלומר, ההמלצה היא דו סטרית: מצד אחד יש לבצע מעקב על איזה מידע נשמר ולכמה זמן. בהתבסס על מעקב זה, יש לפתח ולאכוף תוכנית של שמירת מידע - שתתאים לכללים התופסים לגבי רשומות עסקיות מסוגים שונים בכל תעשייה. מצד שני, יש להבהיר את האחריות להגנה על הרשומות בכל מקרה של תביעה משפטית או חקירה ממשלתית, פלילית, וכו'.
התחום של שמירה על הרשומות והשמדתן הולך והופך לשדה מוקשים. על אנשי טכנולוגיות המידע להשתמש בכל האמצעים ותשומת הלב כדי לשוט בין המוקשים בבטחה ובהתאם לחוק. תרומתנו לעניין היא ברשת הביטחון. כידוע לכם, במערכות BOS ניתן לקבוע במדויק למשך כמה ימים אחורה לשמור גיבויים של קבצים, ספריות ותיבות דואר. (ראה Days to keep history files תחת Options) לא רק שהקבצים והגרסאות שלהן שנמחקו מהמקור נשמרות בגיבוי, אלא שנשמרים גם הדו"חות בהם ניתן לבדוק אילו פעולות בוצעו במהלך הזמן. בדו"חות ביצוע ירשמו למשל מספר הקבצים שנמחקו בכל פעם ממחשב או שרת הנמצא בקבוצת הגיבוי.
 

השורות של עמית

תמיכה טכנית – כמה רע כבר יכול להיות?
 

ניסיתם פעם לקבל תמיכה טכנית מספק האינטרנט שלכם? שהפנה אתכם ישירות לספק התשתית, שטען שהמחשב שלכם דפוק, שמערכת ההפעלה לא מותקנת בסדר, שהחייגן לא הותקן טוב, שחסרים לכם קבצים, שהם לא תומכים במערכת ההפעלה מהדור הקודם (לא, לא מדובר ב-DOS חלילה אלא בחלונות 98!). ואחרי שעות על הטלפון עם התומך, התומך הבכיר, התומך המיוחד והתומך לתמיכות מיוחדות... נאלצתם להזמין טכנאי?

תמיכה טכנית היא אולי אחד הנושאים החשובים ביותר בענף אספקת שירותים או מכירת חומרה ותכנה, אבל משום מה בישראל לא הפנימו את החשיבות של התמיכה הטכנית. כאשר תומך אומר לי שהם אינם תומכים המערכת הפעלה חלונות 98 הרי שברור שהוא לא נגע במחשב לפני הולדת ה-XP. אם אכן כך הדבר שהרי הנ"ל הינו צעיר מדי על מנת לספק תמיכה טכנית למישהו.

כנראה שהשכר הוא נמוך במיוחד והתומכים הם בדרך כלל סטודנטים העוסקים בדבר באופן זמני. זה חמור מאוד, אך לא מן הנמנע שיתברר שהם אפילו צעירים יותר.

להיות ספק אינטרנט היום, מבחינת מתן תמיכה, מדובר בעניין לא פשוט, מאות אלפי לקוחות שחלקם הגדול איננו מבין כלל במערכת המחשב בה הוא משתמש. לקוחות שמבחינתם האינטרנט הוא עוד מעבד תמלילים או לחלופין ארץ הפלאות. הפיצול בין שירותי התשתית (הכבלים וה- ADSL) ושירותי הגישה (ספקי האינטרנט) רק סיבך את העסק עוד יותר.

נוסף לכל הצרות בחרו ספקי האינטרנט השונים בשיטות תקשורת ופרוטוקולים שונים לצורך חיבור, חלקם כל כך מגושמים שגם למקצוען קשה להבין את ההיגיון שמאחורי הבחירה הטכנית.

אבל מכאן ועד לפיאסקו הטוטאלי שמציעה התמיכה הטכנית הדרך רחוקה:

דוגמא מספר 1 – התומך של בזק שניסה (בטובו, באמת בטובו) לסייע ללקוחה להתקין את החייגן טען ש"זה לא יכול להיות החייגן שלנו" כל זאת מכיוון שלאחר הרצת הקובץ הדחוס היישום עצמו לא נפתח אוטומטית. הנ"ל לא ידע שהקובץ שנמצא להורדה לא מופעל אוטומטית, משום מה, לאחר הפתיחה. ותגובתו המיידית – "זה לא זה" – נבעה מחוסר הכרת המוצר מחד, מעצלות, שכן לא ממש טרח לבדוק מה הבעיה והטיל את האשמה על הלקוח, (שלא הוריד את הקובץ הנכון – אני יודע, יש רק קובץ אחד) ומחוסר ידע טכני, שכן לאחר פתיחת הקובץ הדחוס כל בר דעת ידע שהקבצים ישלחו לספריה temp (זה כתוב, בחיי, אני לא המצאתי את זה), ובמקרה הגרוע ביותר ניתן להפעיל את היישום משם.

דוגמה מספר 2 – תומך נוסף טען שללקוחה אין את גרסת החלונות הנכונה בגלל שלא איתרה קובץ כלשהו, הנ"ל בבורותו שכח, או שלא ידע אף פעם, שהחלונות 98 בגרסה הנמכרת בארץ מגיעה בשתי גרסאות מותקנות על דיסק אחד במחיצות שונות.

אלו דוגמאות בסיסיות שמעידות על בורות טכנית והתומכים הללו, חלקם בכירים, לא ראויים לשמש בתפקידם. עקרונית עלי להודות להם, שכן הם סיפקו לי שעת עבודה (50 דקות נסיעה ו- 10 דקות עבודה).

העסק מסתבך עוד יותר כאשר מנסים להתקין רשת אלחוטית לצורך גלישה משפחתית או משרדית משותפת.
רשת אלחוטית, כמו כל רשת, יכולה לספק שירותי שיתוף של חיבור האינטרנט, ניתן לבצע זאת ע"י חיבור מחשב למחשב או מחשב לנקודת גישה (Access Point). חיבור דרך נקודת גישה פירושו 500-700 שקלים יותר. שיתוף החיבור בין שני מחשבים הוא פתרון יעיל זול ואידיאלי כל עוד אתה לא לקוח של נטויזיון, על תשתית הכבלים. חיבור הרשת נוצר אך ורק עם יצירת הקשר ורק אז ניתן להגדיר אותו כמשותף, אך הוראה זו תיכנס לתוקף רק בחיבור הבא. הבעיה היא שאין חיבור הבא, עם הניתוק נעלם החיבור לחלוטין ונוצר מחדש בחיבור הבא. דהיינו דורש הגדרות מחדש שלא יכנסו לתוקף עד החיבור הבא וחוזר חלילה. היות ומעולם לא נתקלתי בתופעה, שטכנית היא תולדה של עצלות וחוסר התחשבות בלקוח, התקשרתי אל התמיכה של חברת נטויזיון שהתנצלה ושלחה לי... הנחיות כיצד לשתף מחשבים ברשת חוטית (שלהם אני לא ממש זקוק) , "זה מה שיש לי", הצטדקה התומכת.

ספקי התשתית אינם חפים מכל בזיון, שכן הם לא ממש יטרחו לומר לכם כי חיבור המודמים השונים דרך כניסת ה-USB הוא לא ממש הדבר היציב ביותר בעולם. אל תדאגו, תלמדו את זה לבד וכשכבר תדעו זאת תזדקקו לטכנאי שיתקין לכם את כרטיס הרשת.

או קיי, אז התמיכה של חברות האינטרנט מתמקדת במינימום האפשרי, וכל מה שמעבר לכך יביא את הנתמך למבוי סתום או... אל הטכנאי הקרוב. למזלי אינני זקוק לתמיכה טכנית אבל אצל כל לקוח אליו אני מזדמן יש חיבור שונה. צאו וחשבו את מספר הקומבינציות האפשריות: 7 ספקי אינטרנט , 2 ספקי תשתית, 4 מערכות הפעלה שונות מגוון רחב של מודמים, וכרטיסי רשת ותקבלו בלגאן שלם של שיטות, פרוטוקולים וסטנדרטיים. כל הללו למשהו שאמור להיות אחיד, חיבור קבוע 24 שעות ביממה!

מה לעזאזל כל כך קשה לבנות סטנדרט חיבור אחיד? ללא חייגן, ללא התנתקות אוטומטית לנוכח חוסר פעילות. למה כל כאב הראש, הרי לשירות התמיכה אין את היכולת להתמודד עם זה כך או כך, מדוע לא להקל על חייהם ובאותו זמן לספק לנו את השירות הטוב ביותר. בדרך אגב שאלה: "מדוע נגזר עלי לבקר באתר האיטי והמגושם של נענע רק בגלל שאני מחובר עם נטויזיון?".

אז לאילו שזקוקים לטיפ, החיבור היעיל ביותר הוא של בזק בינלאומי באמצעות הכבלים, חיבור מיידי, ללא התקנה מיוחדת, קבוע ללא ניתוקים, רוב בעיות התמיכה נופלות על החיבור עצמו (מטופל ביעילות על ידי HOT) בנית רשת אלחוטית קלה ופשוטה ללא צורך בנתב אלחוטי הן לתקשורת BlueTooth והן לתקשורת Wi-Fi. החיבור בין המודם למחשב רצוי מאוד שיהיה דרך כרטיס הרשת. לא! הם לא מושלמים ותמיכה בכל מה שמורכב אך במעט יביא לסיטואציות שנעות בין מתסכלות למביכות, אבל מבנה החיבור והטכנולוגיה דורשת מעט מאוד תמיכה והרבה פחות סוגי תקלות מה שמקל מאוד על התמיכה הטכנית.
 

תגובות לשורות של עמית
 

התקשוב בחינוך
15 שורות בלבד הוקדשו בדו"ח ועדת דוברת לנושא לימודי המחשוב בבתי הספר.
המציאות המצערת מתוארת בכתבה שפורסמה באתר Limudim info.

"No mistakes means no progress. The overly cautious seldom make mistakes"

John C.Dvorak מודד את ההשפעה הפסיכולוגית של Y2Kלאחר 5 שנים, ומדבר על השלכות התופעה על התעשייה כולה. לכתבה באנגלית.

Cool Links

נעים להסתובב במטבח לצלילי מוזיקה המגיעה הישר מן האינטרנט, לרשום את המצרכים החסרים הישר על גבי מסך ה-LCD, ולגלוש בזמן שלוקח לתבשיל להגיע לרתיחה. האפשרות כבר בהישג יד באמצעות בן הכלאיים (מחשב על דלת המקרר) של LG. השאלה תהיה: למי לקרוא כאשר המחשב "קופא"- לטכנאי המחשבים או לשירות המקררים?
 

● מזל טוב לאריה גליקמן,
 לרגל מינויו מנכ"ל  פעילות One1 תשתיות תוכנה, מקבוצת One1

● מזל טוב מכל הלב לעו"ד דורון אפיק, ממשרד עו"ד רם כספי ושות',
במעבר לשותפות אב-גנים אפיק ויינשטיין.

● בהצלחה לצוות משרד רו"ח נעמי גבאי,
במעבר למשרדים החדשים. ישר כח!

● מזל טוב למשרד רו"ח צביקה פרידמן ושות',
במעבר לכתובת החדשה

הצלם מודי אפשטיין מזמין לפתיחת התערוכה
"רגעים אנושיים - רשמי מסע"
ביום 11.04.05, בשעה 18:30, ב-צוותא, רח' אבן גבירול 30, תל אביב.
פרטים בטלפון 03-6950156

הפסל שמחה ברכה והצייר עובדיה שזר מזמינים לפתיחת התערוכה
"ללכת על פי האבן" - "שזירות בצבע הנוזל"
ביום 03.04.05, בשעה 19:00, בבית יד לבנים, רח' הבנים 9, נס ציונה.
נעילה: 28.04.05

הצהרת אחריות
למרות שכל המידע בידיעון זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו.