מה חדש
 

● מאז ראשית ינואר 2005 הצטרפו 517 קוראים חדשים לידיעון זה. אנו מברכים אותם מקרב לב ומאחלים לכולכם קריאה מהנה.

● בפני החדשים, אנו רוצים להציג את מקורותינו, ולספר כי פתרונות שרידות וזמינות המידע של צי'ף הם פרי הניסיון שנאגר בחברה במשך כשני עשורים של התמודדות עם מקרים של אובדן מידע.

● לפני חמש שנים אמרנו "רשת ללא BOS, כלוליין ללא רשת". היום, הפתרונות שלנו משרתים רשתות ציבוריות חיוניות למדינת ישראל מחד, ומשתמשים פרטיים ברשתות ביתיות מאידך. המעוניין בפרטים או בהתנסות, מוזמן לפנות אלינו.

● ללקוחות הותיקים והחדשים כאחד: אנו מלווים אתכם במעבר למערכות מחשוב חדישות, בהחלפת שרתים ומערכות הפעלה. צרו עמנו קשר לפני שאתם מבצעים את המעבר בפועל, ונוכל לסייע לכם להשלים את התהליך ביתר קלות ובהפחתת הסיכונים למידע הארגוני.

● מי מכם הרואה בגניבה, באש, או בפיצוצים סיכון למידע שלו, מוזמן לעיין באתר aXafe

● כאן המקום להזכיר ללקוחות BOS שעדיין לא שדרגו ל-BOS 2005 כי בשונה לעדכונים השוטפים, השדרוג חייב להתבצע על ידי טכנאי מוסמך ומנוסה. להזמנות: טלפון 08-9400070
 

● ואחרון חביב: גרסה חדשה של BOS 2005 נמצאת לרשותכם החל מיום ג' השבוע. כל המקיים הסכם שירות שנתי רשאי לקבל אותה, כולל מפתח חדש וייחודי לגרסה זו.
 

סיכה ורחיצה
 

מערכות הילוכים, גלגלי שיניים, זקוקים לסיכה, גם אם מדובר במנוע של משאית סמי- טריילר או במנוע של דיסק קשיח מיניאטורי. נכון להיום, בדיסקים הקשיחים הזרועות עוברות מעל פני שטח הפלטות עשרות פעמים בשנייה. הפלטות ממורקות כמו ראי, ומצופות בחומר סיכה המגן על המשטח העדין בו נכתב המידע. התקן העכשווי לחומרים אלו הוא זה של ה- PFPE - Perfluoropolyethers,

ככל שעולות הדרישות מהדיסקים החדישים, חייבים היצרנים למצוא חומר סיכה עמיד למהירויות גבוהות יותר וצפיפויות המידע גדולות יותר.
ראשי הדיסקים, נתמכים על ידי לחץ אוויר הנוצר כתוצאה ממהירות הסיבוב של הדיסק וללא מגע פיזי על מנת לכתוב או לקרוא על גבי הדיסק. כאשר הדיסק נמצא במצב מנוחה נוצר מגע בין הראשים לבין הפלטה, לאזור המיוחד בראש אשר תפקידו ליצור מגע זה קוראים "sliders" - מחליקים, וגם הוא מוחלק ומצופה בחומרי סיכה מיוחדים. מטרת ה-sliders להגן על הראש קורא-כותב, בעת המגע עם שטח הדיסק במהירויות סיבוב גבוהות. חומר הסיכה חייב להיות מספיק מוצק כדי למנוע מן ה-sliders לשקוע בו. אבל עם חומרי PFPE רגילים, ה-sliders שוקעים ונוצר חיכוך סטטי (או "stiction", קיצור של static-friction) המסוגל לעכב את חזרתם המהירה למקום כאשר הדיסק מתחיל שוב להסתובב. ה"דביקות" הזו מהווה פוטנציאל לנזק לדיסק.
ככל שדיסקים מסתובבים מהר יותר כל פעם להשגת ביצועי מהירות, הכוחות הצנטריפוגאליים מסוגלים לקרוע את שכבת חומר הסיכה ולהשאיר שטח פנים בלתי אחיד שמונע קריאה וכתיבה תקינות. שלא נדבר על אפשרות שכל שכבת ה- PFPE תתקלף בשלמותה במהלך הסיבובים במהירויות של מעל 10,000 סיבובים בדקה הנפוצים היום בדיסקים קשיחים. וזה, קשור ליכולת ההצמדות של חומר הסיכה לפלטה.

באוניברסיטת Illinois פיתחה הדוקטורנטית Wei Xiao פוליאסטר חדש בעל תכונות חשובות כחומר סיכה, המתנהג כמוצק כאשר יוצקים אותו בשכבות דקות מאוד, עם יכולות הדבקה מיטביות. הפולימר מכונה SHP-sterically hindered polyester, והוא מאוד פולארי, כך שמתחבר בחוזקה לשטח המגנטי של הפלטות.
כאמור, חומר הסיכה חייב להיות מוצק מספיק כדי שה-sliders לא ישקעו, אבל נוזלי מספיק כדי שחלקיקים המשתחררים כתוצאה מחיכוך בין הראש לשטח הפנים ישקעו חזרה אל תוכו.
Xiao השתמשה במולקולות אורגניות גדולות בבניית הפוליאסטר. קבוצות של מולקולות אלו מסתדרות סביב הקישורים האֶסְטֶריים  (steric hindrance) ומסייעות להשגת התכונות הנוזליות/מוצקות הנדרשות. על פי הנתונים שלה, נראה כי SHP גם עמיד יותר לקורוזיה מאשר ה- PFPEs.
לחומר בעל סגולות אלה מנובא עתיד לא רק בתעשיית הדיסקים, אלה גם בכל תחום בו יש משטחים הסובלים מחיכוך.  
 

RFID

ליום הולדת של ידידה קניתי בסטימצקי כבר בשנת 2001 כרטיס ברכה ארוז בצלופן. על גבי האריזה הייתה מדבקה שנשאה בצד ההפנימי שלה (ראיתי דרך הצלופן שקוף) שבב קטן ואנטנה מגולגלת סביב-סביב. אבל בסטימצקי חייבו אותי לאחר קריאת  הבר-קוד.

"אחרי הברקוד, סריקת תחתית העין וביומטריות אחרות, איזו טכנולוגית זיהוי אוטומטית כובשת בזמן האחרון את העולם? בעקרון, ה-RFID-Radio Frequency ID היא מערכת המשדרת באופן אלחוטי את מספר הזהות של חפץ או אדם אליו הוא נצמדת, באמצעות גלי רדיו.
כמו קודמיה בתחום, השימוש העיקרי שלה היום היא לצמצום הזמן והמאמץ הדרושים לקליטה ידנית של מידע, ולשיפור הדיוק של קליטה זו.
טכנולוגיות כמו מערכות הברקוד נזקקות למפעיל כדי לסרוק מדבקה או תגית על מנת להכניס את המידע. טכנולוגיית RFID מאפשרת קבלת מידע מתגיות והעברתו למערכת מחשב ללא צורך בהתערבות אדם.
מרכיב RFID טיפוסי הוא שבב מחובר לאנטנת רדיו, על מצע. השבב יכול לאגור עד כ-2KB מידע, שיכול להיות מידע על מוצר או משלוח, תאריך ייצור, יעד, ותאריך אחרון לשימוש. השבב הוא מרכיב פסיבי, והמידע נקלט על ידי אנטנות מיוחדות של מכשיר קורא. מכשיר טיפוסי לקריאה כולל אנטנה אחת או יותר הפולטות גלי רדיו ומקבלות חזרה את הסיגנאלים מהשבב. הקורא מעביר את המידע בצורה דיגיטאלית למערכת מחשב.
למרות שהטכנולוגיה כבר בשימוש מעל עשור, העלויות שלה הגבילו עד כה את השימוש המסחרי הנפוץ של האפליקציות שלה. לשימושים רבים, כגון מעקב על חלקים לייצור JIT (just in time), אפשר להצדיק עלות תגית של כ-1 דולר או יותר, בהתחשב לחסכון שיכולה ליצור מערכת RFID. במקרים כגון אלה, או במעקב על מיכלים לשימוש חוזר, אף ניתן לעשות שימוש חוזר בתגיות.
אבל, כדי לעקוב אחר מוצרים בשרשראות אספקה פתוחות, בהן תגיות RFID מודבקות על פלטפורמות או אריזות של יחידות-מוצר רבות, המחיר הפך למכשול עיקרי להמצאת השיטה. התגיות הופכות לחד-פעמיות מפני שלחברה אין דרך למחזר אותן.

בשנת 1999 המועצה לקוד אחיד ו-EAN יצרו שיתוף פעולה עם החברות Gilette ו-Procter & Gamble ליסוד המרכז לזיהוי אוטומטי ב-MIT. המרכז שינה את המצב הקיים ועבד עם הסקטור הפרטי כדי לפתח יחידת RFID במחיר נמוך מאוד (המטרה הייתה 5 סנטים) בייצור המוני. בדרך זו, חברות יכלו להדביק תגיות על כל דבר ולחבר אותם לאינטרנט באמצעות חיבור מאובטח.  המרכז קיבל את התמיכה של משרד ההגנה האמריקני וכ-100 חברות בינלאומיות, כולל Kimberly-Clark, Metro, Target, Tesco, Unilever, Wal-Mart. חברות אלו ראו בשיטת ה-RFID את הפוטנציאל לשקיפות המושלמת של שרשרת האספקה, והיכולת לדעת את המיקום המדויק של כל מוצר, בכל שלב של שרשרת האספקה, בכל רגע נתון.
עדיין, תגית בעלות 5 סנטים רחוקה מאיתנו מספר שנים. היום עלות התגיות נעה בין 20 ל-40 סנטים, בהתאם לתכונותיהן וצורת האריזה. תרומתו של המרכז לזיהוי אוטומטי הגיעה מעבר ליצירת תגית בעלות נמוכה, הוא פיתח את ה-EPC, או Electronic Procuct Code, שיטה ספרתית המאפשרת להקנות מספר סריאלי ייחודי לכל פריט שמיוצר. הם פיתחו שיטת תקשורת בין התגיות והקוראים (Air Interface Protocol) ועצבו תשתית רשת האוגרת מידע במסד נתונים אינטרנטי מאובטח. ניתן לשמור online כמות מידע בלתי מוגבלת הקשורה למספר תגית ספציפי, וכל מי שבידו זכויות גישה יכול לקרוא אותה.
המרכז לזיהוי אוטומטי ( Auto-ID Center) מסר את הטכנולוגיה לארגון ללא מטרות רווח בשם EPCglobal, אשר כבר יצר דור שני ל-air interface protocol, ומפתח כעת את תשתיות הרשת ( EPCglobal Network) שתאפשר לחברות לשתף את המידע בזמן אמת. למשל, כאשר חברת א' שולחת משטחים של אריזות שתייה קלה, התגיות שעל הקופסאות והמשטח נסרקות בעת יציאת הסחורות, ובאמצעות התוכנה מודיעים לחברת ב' שהמשלוח עזב את המחסנים. חברת ב' יכולה לחפש מידע הקשור למספרים הסריאליים שבמשלוח ולדעת את המועד הצפוי להגעה, את מהות הסחורה, וכו'. כאשר חברת ב' מקבלת את הסחורה, התגיות שוב נסרקות וחברת א' מקבלת מסר המודיע שהמשלוח הגיע ליעדו. שקיפות זו יוצרת פוטנציאל גדול מעוד ליעילות. חברות יוכלו לצמצם מלאי ועדיין להבטיח שהמוצר תמיד ימצא במקום הנכון בזמן הנכון. כמו כן, יצטמצמו עלויות כוח אדם ושגיאות, מפני שהסריקה אינה דורשת התערבות אדם.
המטרה האולטימטיבית היא להפוך ב180 מעלות את  שרשרת האספקה. היום חברות מייצרות טובין בהתאם לצפי חודשי. אז, הן דוחפות את הטובין אל שרשרת האספקה ומקוות למכור. אם הדרישה גוברת על העצה, הן מפספסות מכירות. אם הי קטנה מהצפי, יהיה להן עודף טובין שימכרו במחיר הפסד או אפילו יזרקו.
עם השימוש ב-RFID למעקב אחר סחורות לאורך שרשרת האספקה, הטובין יכנסו לשרשרת האספקה בהתאם לדרישה, בזמן אמת. קוראי RFID על גבי מדפים בנקודות המכירה יוכלו לנטר את כמות היחידות הנמכרת, ולסמן ל"חדר האחורי" כאשר נשאר מעט מצאי על גבי המדפים כדי שעוד טובין יובאו לשם. כאשר המלאי במחסן המקומי יורד, הקוראים יסמנו ליצרן לשלוח עוד. כאשר המלאי במחסני היצרן יתחילו להתרוקן, הקוראים יסמנו ליצרן לייצר עוד טובין, וכן הלאה גם אצל ספקי היצרן.
עדיין לא ברור אם ניתן יהיה לקיים חזון זה במלואו. המחסום העיקרי היא עדיין עלות התגיות. מחקר של המרכז לזיהוי אוטומטי מציע כי מחיר התגיות יוכל לרדת ל-5 סנטים כאשר הצריכה השנתית תעלה ל-30 ביליון. אבל ספק שהצריכה תעלה לרמה זו עם עלות של 25 סנט לתגית. התעשייה ניצבת מול בעיה של ביצה ותרנגולת - תגיות לא יוזלו כל עוד רבים לא ישתמשו בהן,  אך רבים לא ישתמשו בהן עד אשר מחירן יוזל.
מה עושה את הטכנולוגיה ל"חמה" בימינו? מספר גורמים התכנסו בו זמנית. אחד מהם הוא ההתקדמות במערכות RFID בתדר ultra-high. מערכות UHFrequency מסוגלות לספק את תווך הקריאה הדרוש לאפליקציות של שרשרת אספקה, כגון תגיות על גבי משטחים שנעים דרך שער של נמל או קופסאות הנמצאות על מדף גבוה במחסן.
גורם נוסף היו המאמצים של המרכז לזיהוי אוטומטי לפתח מערכת בעלות נמוכה ומבוססת תקנים פתוחים. אלה הן דרישות מקדימות לשימוש ב-RFID בשרשראות אספקה פתוחות, בהן חברה שמה תגית על מוצר, והיא נקראת על ידי חברות אחרות בשרשרת.
עוד גורם חיוני הוא הנוכחות של האינטרנט בכל מקום. במרכז לזיהוי אוטומטי הבינו שניתן יהיה להשתמש באינטרנט כדי לאפשר לחברות שונות לשתף מידע על המיקום של המוצרים לאורך שרשרת האספקה. לפני שהמרכז הציע את ה-EPCglobal Network לא הייתה דרך אחרת (חוץ מידנית, באמצעות טלפון, פקס או אי מייל) שחברה א' תודיע לחברה ב' שהיא שלחה משלוח, או שחברה ב' תודיע לחברה א' שהמשלוח התקבל...".
מתוך www.rfidjournal.com

יישומי הטכנולוגיה עדיין לא נחשפו במלואם. לפני חודש בוצעה השתלה ניסיונית של פריט RFID בחבר הנהלה של בית חולים אוניברסיטאי ב-Harvard על מנת לבדוק אפשרות של קבלת נתונים רפואיים מפציינטים שלא מגיבים. במערכות בריאות, טוענים אחדים, קיימים תחומים המתאימים יותר לשיטת הבר קוד, ואחרים ל-RFID.

בארץ מספר חברות המפתחות ומייצרות אימפלמנטציות לטכנולוגית RFID. שאל אותנו.
 

השורות של עמית

האם ענף ההיי-טק באמת מתאושש?

השבוע קראתי על בעל הון שמצהיר -והוא לא הראשון- "אני משקיע אצל חברים, והם משקיעים אצלי". לפני מספר חודשים "חתך" ביבי נתניהו את התקציבים של המדען הראשי שבמילא היו תמיד מגיעים מאוחר ולפעמים מאוחר מדי. נדמה לי שקיים אפילו "מועדון נפגעי המדען" בישראל.
קרנות הון סיכון הפסיקו לקחת סיכון, ומשקיעות לעתים נדירות וגם כשהן משקיעות מדובר בסכומים קטנים יחסית לתכולת הקופה שלהן.
אבל הציבור ברחוב מתעקש, ענף ההיי-טק מתאושש. אולי הם יודעים משהו שאני לא?
אני יודע שזה נדוש, אבל.... העיתונות אשמה.
כל חברת היי-טק שנמכרת תופסת כותרת בת חצי עמוד ואלו שנסגרו או מפטרות או נקלעו לקשיים, יתפסו 3 שורות, אם הן מוכרות ואם לא שמעו עליהן, הן לא שוות כותרת.

רבותי ענף ההיי-טק לא מתאושש. על כל חברה שנמכרת, נסגרות 10 לפחות שאולי לא שמעתם עליהן אבל עבדו בהם אנשים. הן היו הבייבי של מישהו, והם השאירו אחריהם חובות ויזמים פושטי רגל.
בעלי ההון בישראל הם מעגל סגור: הכסף זז מכיס לכיס באותה מסיבת קוקטייל, קרנות ההון סיכון מפרסמות כספים שגייסו אך משקיעות גרושים ונלחמות על דמי ניהול. ליזמים הקטנים, אלו שמשכנו את ביתם, והשקיעו שנים מחייהם אין שום סיכוי, אולי אם יהיה להם מספיק כסף בתקציב כדי לשכור את רני רהב יהיה להם סיכוי כלשהו אך אם יהיה להם מספיק כסף לגייס את "היחצ"ן של המדינה" סביר להניח שלא יצטרכו משקיעים.

מדינת ישראל מתייחסת מילולית לענף ההיי-טק כ"קטר של המשק" הבעיה היא שהקטר הזה לא סוחב בעליות, ואין אף אחד שייתן לו דחיפה. ואז בה ביבי ודוחף אותו בכיוון ההפוך. לתחזיות האופטימיות בעיתונות אין לדעתי שום בסיס מעשי. למען האמת, לפעמים נדמה לי שהעיתונאים התחילו לקרוא... עיתונים, רחמנה לצלן.
הרבה שנים עוד אזכור את הפליאה בקולו של עיתונאי ממעריב ששמע שהחברה שלי פונה לצרכן במקום לאקזיט. הייתה בקולו פליאה, הערצה אבל הרבה חוסר אמון, חבל שלא הקשבתי לנימת חוסר האמון.
 

בטייוואן ישנן אלפי חברות, אף אחת מהן איננה מתיימרת לפתח טכנולוגיה. לכולן יש תחרות וכולן נכנסות מראש לתחום תחרותי. למרבה הפלא, ולמרות קשיי השפה, הן מוכרות בכל העולם. יתרה מזאת: כל אחת ללא יוצא מהכלל שואפת לבנות אימפריה ואפילו לא אחת מהן חושבת על אקזיט. כל זאת בדיוק הפוך לגישה הישראלית. התוצאה: טייוואן היא יצרן מספר 2 בעולם למוצרי מחשב ואלקטרוניקה והמקור מספר אחד בעולם לרכיבי מחשב. היא מציבה תחרות לארה"ב ויפאן – ממש חוצפה. בעוד שישראל מדשדשת בין אקזיט של מיליון וחצי דולר לפשיטת רגל של עוד חברה וכולם מתלוננים שהישראלי לא יודע למכור. לישראל יש עשרות יתרונות על הטיוואנים. מיקום פיזי, שפה, אנשי מקצוע, ועוד... אך למרות זאת ישראל לא מייצרת דבר ומוכרת חברות שלא יחזיקו מעמד אלא אם כן יפרקו אותן ויבנו אותם מחדש.

כי.... מר X ישקיע בידידו Y שישקיע בבנו של X שיקנה מהדוד של Y וכיו"ב. כי כולם רוצים לעשות כסף מהיר ולכן ינסו למכור חברה לא בשלה כמה שיותר מהר. כי הבנקים מלבינים כספים ושודדים עמלות במקום להשקיע בתעשייה האמיתית (ואני לא מתכוון לגד זאבי). אך בעיקר כי כולם מאמינים משום מה שהענף מתאושש, כי הם קראו בעיתונים.
אז רבותי ענף ההיי-טק לא קרוב אפילו להתאוששות ואם הוא לא יתאושש כל המשק לא יתאושש.

ולמר X: האם האינסטינקטים העסקיים שלך כל כך מוגבלים שאתה לא יכול לראות מעבר לבית של השכן? כן, אני מכיר את המשפט, הוא כבר עשה את זה לכן כדאי להשקיע בו. גם יוסי ורדי עשה את זה פעם אחת ונכשל עשרות פעמים אחרות וזה לא מוריד או מעלה מיכולתו אך אם תשאלו אותו, סטטיסטית הוא יסכים אתכם שהוא יותר נכשל משהצליח.

לדאבוני כבר קברתי שתי חברות. אחת, שלא קיבלה השקעה מובטחת, והשנייה שהמשקיע נהיה חמדן מדי מיד עם תחילת העבודה. חברה נוספת ראיתי מרחפת לה באי ודאות במשך 4 שנים כשיזמיה נעים בין תקווה לייאוש, מעין מניה דפרסיה מקצועית.

והכול על רקע המשפט במוטעה כל כך "הענף מתאושש". לצערי, רבותי, הוא לעולם לא יתאושש בישראל. ואני משוכנע שרבים מעמיתי יסכימו איתי שבעצם אם חושבים על זה מעולם לא הייתה לו ממש עדנה רק... הרבה כותרות בעיתונים.

ורק לצורך הקוריוז... כיצד בודקים את התאוששות המשק במדינת ישראל:
מעריב מיום ה- 14.3.2005 מכריז על התאוששות המשק. ולמה? מכיוון שבפברואר נסגרו רק 9 חברות, כאשר בשלושת החודשים שקדמו לו נסגרו 11 חברות בחודש. (!) מעניין מה קרה לשתי החברות הנוספות? סביר מאוד שבעליהן משכנו את זוג המכנסיים האחרון על מנת להחזיק מעמד עוד חודש חודשיים בתקווה שמר X יצא מהשכונה שלו. ואולי נתקפו באופטימיות שכן לא הוצאו להם עדיין צווי עיקול או כינוס נכסים או השד יודע מה.
איזה מדינה עצובה זו שמדיניותה הכלכלית נמדדת על בסיס שתי חברות שעדיין לא נסגרו.
 

תגובות לשורות של עמית
 

BOIP - Beer Over IP

אחרי שורותיו הקודרות של עמית השבוע, וכדי לרומם את מצב הרוח, החלטנו למזוג קצת אלכוהול וירטואלי ולשמח לבב אנוש. את השורות הבאות הבאנו לכם מתוך אתר הבלוגים החינני "DeNovo". הכותב הוא Mike Trinh, בעל רקע במדעי המחשב והנדסת תוכנה.
 

"לאחד מחבריי היה ראיון גדול לרשת "הפצת בירה בפס רחב". התיאוריה הייתה כי יתכן השימוש באוטוסטראדת המידע כדי שתקבל בירה ליד המחשב שלך באמצעות האינטרנט, עם היתרונות של חיסכון בזמן וצמצום הסיכון של נהיגה בשכרות. בשיא עידן האינטרנט, ראיון מגוחך ככל שיהיה, יכול היה אולי מצליח לגייס הון סיכון כלשהו. בשלב מוקדם זה של אימפלמנטציה מדובר היה בלשלוח אנשים אחרים למקרר כדי להביא בירה קרה, היות וזו הייתה רק בדיחה פשוטה של בחור אוהב צחוק שמנסה לגייס את כוח האינטרנט לפתרון בעיית הריצות להבאת בירה".
למרות זאת, הקונספט אשר מתחת לרשת פס רחב להפצת בירה תופס את אחד הקונספטים הבסיסיים של בניית רשתות בפרוטוקול אינטרנט (IP): והוא הפשטת המידע.
למרות שהבירה מותחת יתר על המידה את ההגדרה, באופן כללי הפשטת המידע הוא קונספט של עיצוב שפירושו כי הרשתות בנויות לטפל בכל מיני סוגים של מידע, ולהתייחס אליהם כשווים ביניהם מבחינה פונקציונאלית.
על ידי שימוש בהפשטת המידע, מחשב יכול לשלוח כל סוג של מידע, תוך כדי שהוא יודע כי תשתית הרשת תהיה מסוגלת לטפל בה. Steve Bellovin מתמצת כך את הקונספט המתקדם: "כל דבר על גבי האינטרנט, וה-Internet Protocol packets מעל כל דבר אחר". בעקרון כל מידע יכול לעבור הפשטה לתוך IP packet, ומצד שני IP packet יכול לעלות על כל אמצעי רישות (למרות שבירה היא לא בדיוק מידע כפי שאנו מבינים אותה).
המגמה הנוכחית לקראת הִתְלַכְּדוּת דיגיטאלית (voice over IP, web over cellular network, וכו') הינה רק המסקנה ההגיונית של המעבר מרשתות חד-ייעודיות כגון רשתות טלפון או טלוויזיה בכבלים) לרשתות רב-ייעודיות הבנויות על קונספטים של הפשטת מידע. המדיניות הטכנית צריכה להתאים את עצמה ולהשתנות למסגרות מדיניות חסונות המקבלות את הגמישות ואת יכולות הגדילה שרשתות ה-IP משיגות באמצאות הפשטת המידע.
הפשטה (ו-layering) של המידע היא אחת ממפתחות הגדילה של האינטרנט, מכיוון ש-IP יכול לעבוד עם תצורות עתידיות ובלתי ניתנות לחיזוי של מידע. רשת האינטרנט, מערכות שיתוף מוזיקה P2P, וסביבות משחק 3D רבי משתתפים, הם פשוט כולם פרוטוקולים המונחים מעל פרוטוקול האינטרנט הבסיסי, אשר באמצעות הפשטת המידע מתייחס לכל הפרוטוקולים השונים במהותם כביטים פשוטים של מידע. כל אחת מטכנולוגיות התקשורת האב טיפוסיות לא הייתה צריכה בכלל להתגבר על העלות ההתחלתית הגדולה של בניית רשת חדשה - הן פשוט יכלו להשתמש בפרוטוקול אינטרנט הקיים.

באופן דומה, ניתן להניח את הפרוטוקול אינטרנט עצמו מעל כל רשת (כגון טלפוניה, מודם כבלים, טלפון נייד, לוויין). לפני קיום האינטרנט הארכיטקטורה של רוב רשתות המידע הייתה מכוונת לשימוש יחיד. רשתות הטלוויזיה בכבלים נשאו רק טלוויזיה בכבלים, והיו הרשתות היחידות שנשאו טלוויזיה בכבלים. רשתות טלפוניות מסורתיות נשאו רק תעבורה טלפונית מסורתית. אבל ההפשטה ורשתות ה-IP שינו את המצב על ידי הכנסת רשתות רב ייעודיות. התוצאה של הפשטת המידע ו-protocol layering הינה כי רשתות חדשות של מידע יכולות לשאת כל סוג או תעבורה והן הרבה יותר גמישות מהרשתות המסורתיות והמתמחות. היום רשתות של טלוויזיה בכבלים נושאות מסרים מידיים ודואל. רשתות טלפוניות אלחוטיות תומכות בהעברת קבצים. רשתות חד ייעודיות הולכות והופכות כמו קווי ISDN או טלפונים-המזוודה (Bag-phone), לאנכרוניזם נחמד בעל משמעות זניחה בסביבת תקשורת מודרנית.
הפשטת המידע היא גם היופי הטכני של האינטרנט, וגם הכיעור הבסיסי בתקינת התקשורת. מסגרות תקינה נוכחיות והחקיקה בימינו עדיין מושרשות בראיון של רשתות מידע חד-ייעודיות, והפשטת המידע מאתגרת את ההנחות הבסיסיות של מדיניות זו. הפשטת המידע מטשטשת את אבחנות המדיניות בין סוגים של רשתות וסוגים של תעבורה. אם לא רוצים שהמדיניות הנוכחית תהפוך לבלתי רלוונטית, ההנחות הבסיסיות של התקינה לגבי רשתות חד-ייעודיות חייבות לשקף את היכולות הדינאמיות של הרשתות המודרניות.
על הגישות החוקתיות להכיר שסוג מסוים של מידע יכול לעבור באמצעות מספר רב של רשתות מידע, במקום להניח כי סוג מסוים של מידע חייב לעבור על גבי רשת ספציפית. ..."

במערכת נתנו דרור לפנטזיות, כי אם כבר בירה, אז גם פיצה OIP, שוקולד OIP, מסאג'ים OIP, והשמיים הם הגבול... ואני אומר שזה אפשרי. וחלק מהטכנולוגיות כבר קיימות היום.

רכילות

יש לנו קוראים אחדים שלא מרוצים מהגיליון אם אין בו קורטוב של רכילות. ובכן, כן. השבוע שוב נגנבו המחשבים מחברה עתירת ידע בשרון. וכן, שוב BOS הציל את המידע.

מרוצים עכשיו?
 

לאוסף

בעניין הפוסט-סקריפטי, בשבוע שעבר קיבלנו מעודד ארבל (Geek) את הדוגמית הבאה:

"APOLOGIZE, v.i. -To lay the foundation for a future offence.
- the Devil's Dictionary / Ambrose Bierce"
 

ועוד אחת, שקיבלנו ממש היום מאמיר לקר: (תחת ציור של מבצר היסטורי):
"מוטב מבצר - מצער"
 

 צעצועים

באתר http://www.scitoys.com (בצד שמאל) תמצאו רשימה של מגוון צעצועים מדעיים שאפשר לבנות יחד או בשביל הילדים. תודה להדס שהעביר את הקישור, וכוכבית הערכה למי שמדביק בחיידק המדע את הדור הבא.
 

יענים
 

בתערוכה הבינלאומית פגשתי עמית שהציג את מרכולתה של חברת התוכנה המעסיקה אותו. בנימוס דחיתי את הפרוספקטים הצבעוניים שהציע לי, מאות גרמים מיותרים לסחוב בתיק. לא רציתי להעליב אותו, אז לפחות החמאתי (בכנות) לצבעוניות ולאיכות ההפקה שלהם. "זה בשביל היענים", אמר לי עם קריצה.
אצל היענים, גלגל העין גדול יותר מהמוח כולו, והוא ידע שאני יודעת.

פלי

לזהבה וינוקור, סגנית המנהלת ב"שקד", נס ציונה
מזל טוב ליום הולדתך!

עבודה ומשפחה

מנכ"ל חברה גדולה ביקש לדבר עם אחד מעובדיו לגבי בעיה דחופה עם המחשב המרכזי. הוא התקשר לעובד הביתה, וזכה ללחישתו של ילד:

"הלו?..."אבא בבית?" הוא שאל.
"כן", ענה הקול הקטן.
"אני יכול לדבר איתו?"
הילד לחש לו "לא".
מופתע, ומאחר ורצה לשוחח עם אדם מבוגר, שאל המנכ"ל "אמא שלך נמצאת?"
"כן".
"אני יכול לדבר איתה?"
שוב ענה לו הקול הקטן, "לא".
בתקווה שיש מישהו שם שאצלו יוכל להשאיר הודעה, שאל המנכ"ל, "יש אולי עוד מישהו שם?"
"כן", ענה הילד, "שוטר".
בעודו תוהה מה שוטר עושה בבית העובד שלו, שאל המנכ"ל: "אני יכול לדבר עם השוטר?"
"לא, הוא עסוק", לחש הילד.
"עסוק במה?"
"בלדבר עם אבא, אמא ומכבי האש", הייתה התשובה בלחישה.
המנכ"ל החל לדאוג כאשר שמע רעש שנשמע לו כרעש של מסוק דרך הטלפון. שאל המנכ"ל: "מה זה הרעש הזה?"
"הליקופטר" ענה הילד בלחש.
"מה קורה שם?" שאל המנכ"ל, ועתה כבר היה מודאג מאד.
בלחישה מלאה ביראת כבוד, ענה הילד: "צוות החילוץ עכשיו נחת עם הליקופטר".
לחוץ ומודאג, ויותר ממעט מתוסכל, שאל המנכ"ל, "אבל מה הם מחפשים?"
עדיין בלחישה, ענה לו הקול הצעיר, המצחקק לו בשקט:
"אותי".

תודה לחדווה רייז

הצהרת אחריות
למרות שכל המידע בידיעון זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו.