עדכון

בתחילת שבוע זה הופיע עדכון תוכנה המיועד לכל הלקוחות המגבים Exchange
תחת הסכם שירות למערכות BOS 2005.
אם עדיין לא קיבלתם אותו, נשמח להיענות לפנייתכם.

להחזיר את השעון אחורה

האם קרה לכם אי פעם שרציתם להחזיר את השעון לאחור?

• עם צלצול הפעמון המעורר, בשעה 05:30 של יום גשום וקר במיוחד.

• מייד לאחר שהסכמתם לצרף שתי חברות של בתכם לחופשה המשפחתית, והן הופיעו עם 5 מזוודות אקסטרה-לארג' אדומות.

• כשנרטבתם על לשד עצמותיכם עקב ניצחון בוויכוח על עבירות (שהתבטא בהסעת הג'יפ בשביל חוצה-וואדי)

• תחת מבטו הנזעם של הבעל, אותו כיניתם בתמימות "אבא שלך" בשיחה עם אשתו.

• ברגע שסאשה אמר לכם "אוי ואבוי... עשינו את ה-Ghost הפוך, מהדיסק הריק למלא!"

• לאחר שלא התנגדתם מספיק לרעיון לשכור יחידה בבניין בו גם פועל מכון ליווי

• שמתבהר ששותף א' שלכם עשה לכם שירקעס עם שותף ב' שלכם.

• שמסרתם לראשונה את מפתחות הרכב לנהגת צעירה שמאוד דומה לכם

עד כה נדמה היה כי רק בקולנוע ניתן להחזיר את השעון אחורה. כך גם חשב מנהל משרד עו"ד ס. ושות' שפנה אלינו בבהלה השבוע. ברגע שהבנו את מקור המהומה, יכולנו לחייך ולהרגיע אותו.
במשרדו פקידה ותיקה, והוטל עליה להכניס עובדת חדשה לסודות הפעלת המכשור. ביניהן התפתח מקרה חמור של תחרות. באווירת המתח, נעו אצבעותיהן ברגשנות בלתי מבוקרת על מקלדות, מתגים ועכברים. התוצאה הייתה שתוך מספר שעות לא ניתן היה לזהות את תוכן הרשת. הספריות בשרת התהפכו, חלקן נעלמו, או שהופיעו תחת שמות מוזרים.
איש השירות הטכני נקרא בדחיפות, ופסק שהכול תקין, פועל, מתקתק. אבל היגיון אין, סדר אין, ואיפה בכלל התצהירים של הלקוחות שזומנו למשרד ועומדים להגיע בכל רגע?

אחת מאפשרויות השחזור הרבות במערכות BOS נקראת RollBack. זו בדיוק האפשרות בה המלצנו ללקוח זה להשתמש. שידלנו אותו ללחוץ על החץ "Restore", ומיד הופיע בפניו כל עץ הספריות בגיבוי, כפי שהוא זכר ואהב אותו.
עכשיו נשאר לו רק להצביע על הספרייה או ספריות הרצויות, ולהקליק עליה עם העכבר. חלון קטן הציג בפניו מספר בחירות, ממנה המלצנו לקחת "RollBack"-להחזיר את השעון אחורה.
"למתי?", שאלה אותו BOS בדרכה המיוחדת, כלומר עם פתיחת חלון בו יש להקיש את התאריך ואת השעה האחרונים בהם עדיין היה הכול כשורה.
רק "OK" נוסף, והמידע הארגוני יסתדר יפה, חזרה לעתיד.

מומלץ להשתמש בפונקציית ה-RollBack כמוצא אחרון, היות וכמובן הפעלתה גורמת לחזרה אחורה לטוב ולרע: מידע חדש שנוצר באותה ספרייה לא יהיה זמין עכשיו. פונקציה זו פותחה ב-BOS עקב דרישתם של לקוחות. היא כנראה קיימת ביעילות זו או אחרת במספר פתרונות נוספים בעולם. ב-BOS היא רק אחת ממכלול אפשרויות הניתנות למנהל המערכות להתיר פלונטרים שלא ניתן לפתור אחרת.
לקנות פרה בשביל כוס חלב? בהחלט, כאשר הפרה נמכרת במחיר של כוס חלב!
 

תיעוד טיסה

David Warren נולד בצפון אוסטרליה ב-1925. אביו נהרג באסון אווירי -אחד הראשונים באוסטרליה. מתנתו האחרונה לבנו הייתה מערכת רדיו.

דייויד נשלח ללמוד באנגליה, ובמגורי בית הספר היה מקשיב לרדיו בלילות. בהדרגה, התחיל להתעניין באלקטרוניקה, התקדם בתחום ואף בנה מכשירי רדיו בעצמו, אמנם בזמן המלחמה העיסוק נאסר. דייויד פנה אז לכימיה כמקצוע לחיים. למרות המפנה, ניסיון נעוריו סייע לו שנים מאוחר יותר, כאשר בנה את מכשיר ההקלטה הראשון לכלי טייס, המוכר היום כ- "קופסא שחורה".
דייויד השתתף בחקירות לאחר ההתרסקות המסתורית של מטוס הסילון הראשון  בעולם, ה- Comet, בשנת 1953. הוא טען כי מכשיר הקלטה של קול בתא הטייס הינה דרך שימושית להבין תאונות אוויריות סתומות. היות ולא מצא סביבו עניין רב ברעיון, בנה יחידה ניסיונית כדי להציג את הקונספציה. היחידה הייתה מסוגלת לאחסן עד ארבעת שעות הדיבור האחרונות לפני כל תאונה, יחד עם קריאות מכשירים בתא הטייס. עוד חמש שנים עברו עד אשר התקבל הערך והמעשיות של הרעיון. חמש שנים נוספות לקח עד שהתקנת קופסאות אלו נהייתה חובה במטוסים האוסטרלים. גרסה מודרנית של המכשיר מותקנת היום בכל כלי הטייס המסחריים בעולם.
פעם, מכשירי התיעוד היו ממוקמים קרוב למקום בו מתחברות כנפי המטוס למֶרְכָּב, משום שזהו החלק המוצק ביותר במבנה. אמנם מעצם היותו כזה, חלקים כבדים היו נופלים על ומועכים את הקופסא בעת תאונה. היום הם נמצאים באזור זנב המטוס, מפני שבכל מקרה טיפוסי החלק הקדמי נופל ראשון, וסופג את מירב האִימְפַּקְט.
למעשה, היום המטוסים נדרשים להתקין שתי תיבות תיעוד שונות, שיכולות להיות יחד באותו מארז:

• ה- CVR או Cockpit Voice Recorder, שמקליט שידורי רדיו וצלילים -כגון קולות הטייסים וראשי מנוע- בתוך תא הטייס. המיקרופונים שלו ממוקמים מעל ראשי הטייסים, מעל ראשו של חבר צוות שלישי -אם יש- והן במרכז תא הטייס.
  רוב הדגמים המגנטיים שומרים את 30 הדקות האחרונות של צלילים. הם משתמשים בלולאת סרט החוזרת על עצמה ומשלימה סיבוב תוך 30 דקות. הקלטת צלילים חדשים נעשית תוך דריסת החומר הישן. מכשירים המשתמשים במדיה במצב מוצק יכולים לשמור את השעתיים האחרונות, אבל גם הם מקליטים תוך דריסת ההקלטה הישנה.

• ה- FDR או Flight Data Recorder, המתעד לפחות שמונים ושמונה פרמטרים חשובים (דרישת ייצור מאז שנת 2002) כגון גובה הטיסה, מהירות, זרימת דלק, הזווית שבין כיוון הטיסה לבין קו-אורך מסוים (heading), מצב הגלגלים, וכו'. המכשירים הישנים יותר, אנלוגיים, מצוידים בסרט מגנטי של רבע אינץ' כמדיה לאחסון המידע. ל-FDR חדישים טכנולוגיה דיגיטאלית ושבבי זיכרון. בהם זיכרונות Flash יכולים לשמור עד 25 שעות של נתונים, וגם לעקוב אחר ולתעד בסביבות ה-700 פרמטרים, היות ובהם זרימת המידע מהירה הרבה יותר.

לכל תיבה יש ULB - Underwater Locator Beacon, שדרן תת מימי של אותות איתור, או כפי שהוא נקרא בשפת היומיום "pinger". זה מופעל ברגע שהתיבה נטבלת במים. היא משדרת אות אקוסטי ב-  37.5KHz שניתנת לקליטה אפילו בהיותו ב-14,000 רגל עומק בים.
המצע המכיל את המידע בכל מכשיר מוגן בתוך קַפְּסוּלָה המסוגלת לעמוד באימפקט של 3,400G  (שזה 3,400 פעם כוח המשיכה של כדור הארץ), בלהבות בחום של 2,000
מעלות Fahrenheit במשך 30 דקות, ובטבילה תחת 20,000 רגל של מי מלח  במשך 30 יום.
במקרה של תאונה, שני המכשירים נלקחים מהזירה לקריאת המידע ותרגומו לפורמט מובן, על מנת לקבוע את הסיבה האפשרית לאירוע. ניתוח המידע המופק מהם משמש להבנת גורמי התאונות ומניעת מקרים עתידיים.

השבוע התעניינו בצ'יף ב-"תיבות שחורות" בעקבות מקבילה ביניהן לבין מוצר ה-aXafe. ומה למדנו:
aXafe משמשת קופסא שחורה למידע ארגוני, אבל לא רק. שלא כמו המכשירים בכלי הטייס, ניתן בעזרתו לשקם את המערכת שקרסה מאובדן כולל או חלקי
ב-aXafe אין צורך במכשירי קריאה או תרגום המידע לפורמט אחר. המידע נמצא "משוחזר" בכל עת, קריא וזמין לסביבת Windows או לסוג של מערכת הפעלה שיצר אותו במקור.
aXafe עמיד בפני טמפרטורות גבוהות לאורך זמן רב יותר מזה הנדרש ממכשירי הטיסה.
שלא כמו היחידות החתומות באווירונאוטיקה, ל-aXafe נעילה דיגיטאלית כמו של כל כספת מודרנית.
ב-aXafe ניתן לנטר את פעילותה מחוץ למערכת, ללא פתיחה, לבקר את תפקודה, ואת תקינות המדיה המגנטי אשר בה.
 

חטיפה

אין ספק כי שם ה-domain הפך להיות הדגל האמיתי של הזהות הארגונית בשנים האחרונות. השבוע עשתה כותרות החטיפה של שם הדומיין של ספק שירותי האינטרנט המסחרי הוותיק ביותר בניו יורק: Panix.com. הסתבר שחברה אוסטרלית ביקשה וקיבלה איכשהו את הבעלות על השם. פרופסורית בחוקי האינטרנט טוענת כי ככל הנראה מישהו זייף את הפרטים לקשר לדומיין, למרות שגם רושם השם וגם הנרשם פעלו כנדרש, וזה יכול לקרות לכל אחד. על חגיגת האשמות הדדיות כתבו בניו יורק טיימס.

פחד משינוי

ברק מאיר את השמי הלילה. רעם מרעיד את מכוניות השכונה, ומהמיטה שומעים את האזעקה הקוראת לנו ("אמא-אבא!"). כמעט כבר הדפנו את השמיכות וקמנו לקראת האוטו שלנו במצוקה, ואז נזכרים פתאום שזהו..., מישהו אחר צריך עכשיו לקום. האוטו הזה נמכר ומותר להמשיך להתפנק.
שלא יספרו לי סיפורים. אף אחד לא אוהב להיפרד מהמכונית האהובה, גם אם הדגם החדש מגיע ריחני מניילונים, שופע יתרונות וללא כל שריטה.
קודם כל, יש את רגש הבגידה כלפי אוסף הברזלים והריפודים שליווה אותנו יום יום ובאירועים החשובים של חיינו. שנית, אנחנו מכירים את כל הקולות שלו, את כל הצלצולים והגרגורים, והנקודה המדויקת בה אפשר לשחרר קלאטצ' ולזנק בעליה או ברמזור, באלגנטיות של צוות חתירה מתואם היטב. אנחנו מכירים את הסודות, ההיסטוריה, החולשות והמעלות הטובות שלו, אולי טוב יותר מאשר את אלה של בני זוג או בני משפחה רבים.
ומה כבר ההבדל בין הקשר הרגשי למכונית שהסיעה אותנו למחוזות חפצינו, למחשב הפרטי, שהיה (בנוסף לכלי עבודה, ואמצעי תקשורת), קרש גלישה ב-cyberspace האינסופי? העכבר כמעט נושא גומות היכן שהאצבע והעמה נהגו לגעת, לחצו בסמכות, בענווה, בעונג או בעצבנות...
מי ששמרן אמיתי, לא נקשר רק לחפצים עצמם  - לרכב, למחשב (ואפילו נותן להם שם פרטי!)- אלא גם לדרכי השימוש בהם. הדרך למקום העבודה, למשל, עברה תמיד צפונה לפרדס ואז קיצור דרך בשכונת התימנים, מעבר לבלוק של בית הספר...איזה עלבון חשנו שוועדת התחבורה בעירייה החליטה לשנות את כיווני הרחובות! הם שיבשו לנו את המסלול המוכר והידוע של שנים!

במחשב, סדר הספריות, הדרך לגיבויים, העיקרון ש"ככל שהיצרן גדול יותר, והפתרון יקר יותר הוא בוודאי טוב יותר"... תמיד באותה שיטה שלמדנו מקודמנו בתפקיד, או מהמורה במכללה.
מספר פעמים בשבוע מקבלים בצ'יף פרטים על ארגון המתקשה בניהול זמינות המידע (מעל 80% מהארגונים בישראל) לרוב, המידע מגיע מגורם פנים ארגוני. באופן טבעי אנו פונים למחלקת מערכות המידע לשם קביעת פגישה.
רמת החרדה הקיימת במחלקות אלה, מפתיעה. אנשים משכילים וכשרונים נרתעים מעצם הצעת העזרה, מפני הפחד לגלות שעד כה לא פעלו כיאות, למרות שעשו את מיטב יכולתם.
עם זאת, הפחד הגדול ביותר הוא מהשינוי עצמו - לשנות רוטינות ידועות ונוחות כמו רכב הישן, כמו נעלי בית. למרות שבנעלי בית... קלוש הסיכוי לנצח באולימפיאדה.
פסיכולוגיים ואנשי שירות חברתי מציעים טיפולים וסדנאות להתגברות על פחדים. בצ'יף, אנו מציעים ביטחון לאורך תהליך מיטוב הזמינות והשרידות של המידע הארגוני.

ביטחון זה נובע מסיוע בניתוח המצב הקיים, בהחלטות -האם לשנות או לא, כמה, למה, מתי ועד איזו תקרת הוצאות.

פוחדים משינוי? - צרו קשר
לא פוחדים משינוי? - אדרבה! צרו קשר
 

השורות של עמית על טלפוניה בחינם
(זהו נושא קרוב לליבו של עמית - בר ביצוע, אבל כנראה שלא בישראל...)
 

תקשורת טלפון היא עסק יקר בעיקר כשמדובר בתקשורת שדורשת תשתית, חוטים קווים, מרכזיות, אנטנות, ממסרים ומה לא. האם המחיר שנגבה עבור כל הנ"ל נכון? ראוי? או שפשוט דופקים אותנו? הויכוח על דמי הקישוריות הוכיח ש... דופקים אותנו. אבל במבט מעמיק הרי שאנחנו מתמסרים די בקלות עד כדי שנדמה שאנו נהנים מכך.

בראשית היה בזק – מונופול לכל הדעות – בעל התשתית, יבואן הטלפונים, ואדון עולם (התקשורת הישראלית), והמחיר היה בהתאם. עד שיום אחד לקחו לפריץ את אחד מצעצועיו - התקשורת הבינלאומית, וראו זה פלא, המחירים צללו, לראשונה בחיינו התברר שתחרות איננה מילה גסה.

הטלפוניה הסלולארית על ארבעת מפעיליה הינה תחרות פרט לאלמנט הקטן שנקרא דמי קישוריות, נושא עליו מוכנות חברות הסלולאר להילחם...יחד. מה שמזכיר לנו ימים חשוכים של קרטלים מחד ואת הכאב העמום שנשאר לנו באזור הכיס האחורי מתקופת בזק, מאידך.

האם אי אפשר אחרת? בוודאי שאפשר, השאלה היא האם אנחנו מוכנים להתאמץ קצת. מהניסיון שלי, אנחנו מכורים לנוחיות והתרגלנו לכאב...

שאלו את עצמכם את השאלה הבאה: נניח שבקצה הרחוב בו אתם גרים יש מכשיר טלפון ששיחה בו לכל מקום בעולם תעלה למשתמש בו סכום עגול ויפה של 0 שקלים. האם תטריחו את ישבנכם מהכורסה הנוחה ותרדו אליו? ספק רב, למרות שחשבונות הטלפון הנייח והנייד שלכם מגיעים ל- 2,000 שקלים בחודש ביחד.

מעשית (שימו לב: לא תיאורטית, מעשית!) ניתן היום להקים רשת טלפוניה בינלאומית חינם ללא צורך בהשקעה בתשתית, תוך שימוש בתשתית המוכרת לרובנו, האינטרנט למעלה מ- 50 מיליון איש עושים כבר היום שימוש באינטרנט לצורך תקשורת טלפוניה. נכון הטלפוניה הנ"ל הינה נייחת אך אין שום בעיה להפוך אותה לניידת ולפתור אחת ולתמיד את בעיית העלות המפלצתית של שירותי התקשורת עליהם אנחנו משלמים.

הפתרונות הקיימים היום לתקשורת קול דרך האינטרנט הידועים בהגדרתם כ- VOIP (Voice Over IP Networks) מרשימים אך משום מה מעטים מאוד, יחסית, עושים בהם שימוש. ההיסטוריה של תקשורת הקול על תשתית רשת האינטרנט רצופה שמות של חברות שקרסו ומוצרים שנזנחו, והסיבות פשוטות, בתחילה הבעיה הייתה פוליטית כלכלית, במדינות רבות בעולם ה- VOIP היה פשוט לא חוקי, ומוצרים רבים שפותחו לא היו חוקיים. הבעיה הטכנית של רוחב הפס מזערי נפתרה עם כניסת קווי ה- ISDN לשוק, אך אלו שווקו בצורה כושלת. טכנולוגיות ה- DSL למיניהן ומאוחר יותר התקשורת על גבי רשת הכבלים אמנם פתרו את הבעיה הטכנית אך גם זה לא הספיק לרצות את הצרכן המפונק שהתמכר בינתיים לניידותו.

לפני כשנה, ביחד על שני שותפי, התחלנו בסדרת ניסויים, שהייתה אמורה לאושש תיאוריה בדבר תקשורת VOIP ניידת. הוכחת ההיתכנות הייתה חותכת, אפשרי ועוד איך. הפתרון הנו פתרון טכנולוגי ורישום הפטנט הוכיח שאיש לא ניסה זאת בעבר.

כאן המקום להזכיר שטלפוניה תמות או תחיה על קישור עם המערכות הקיימות, דהיינו קיום של שרתי גישור (Gateways) עם קווי טלפון סטנדרטיים וכמובן אלחוטיים הכרחית על מנת לספק לצרכן את מגוון שירותי התקשורת ויכולת ליצור תקשורת על כל מערכת קיימת אם לא בחינם אז לפחות בעלות נמוכה משמעותית.

עם סיום התכנון העקרוני והוכחת ההיתכנות, נתקלנו בבעיה שהייתה יכולה להיות מבדחת למדי אלמלא הייתה כל כך עצובה: לצורך יישום הטכנולוגיה יש צורך לבנות מכשירי טלפון ניידים מתאימים, אך איש במדינת ישראל לא מוכן להשקיע במוצר שייעודו הצרכן הסופי. גם הסכומים המטורפים שניבטו מהתכנית העסקית לא סייעו לנו.

מסתבר שגילינו את התשובה לשאלה הכואבת ביותר בישראל: "מדוע לא קמה מעולם נוקיה ישראלית?" התשובה פשוטה: מוצר מסוג זה היינו מוצר שוק שיעדו הצרכן

(comodity) מוצר שכזה יש לשווק בצורה אגרסיבית תוך שיתוף פעולה עם שותפים אסטרטגיים ממדרגה ראשונה. כאן יש לישראלי הממוצע מספר בעיות, ראשית הוא מעולם לא הפנים את העובדה ששיווק ופיתוח עסקי אינם אותו דבר. שנית הוא מעולם לא הבין שלא חשוב מה המוצר בסופו של דבר היעד שלו הוא צרכן כלשהו. שלישית הישראלי החל להאמין כי איננו מסוגל למכור, ואם איננו מסוגל למכור הרי שכל פיתוח שיצא תחת ידיו מיועד אקסיט מהיר, בום טראח ולברוח.

נוקיה רבותי מוכרת טלפונים, היא יושבת בפינלנד הרחוקה והקרה, ומוכרת טלפונים לכל העולם. אם לא נמכור את המוצרים שלנו לעולם לעולם לא נגיע לשם !

מה הלאה ? שאלה טובה... אם לא יקום מי שירצה לבנות נוקיה בישראל תמיד נדשדש בין אקזיט לאקזיט ולא תקום פה חברה רצינית אחת.

טלפוניה חינם? כן אפשרי, בדיוק כמו שאפשר להקים נוקיה בישראל... מה צריך?

זוג ביצים, היגיון בריא וחזון. הטכנולוגיה קיימת וברת ביצוע. !!!
 

תגובות לשורות של עמית

אנרגיה סולארית

קבוצת מחקר באוניברסיטת  Toronto פתחה חומר פלסטי המגיב לקרינת אינפרה-אדום ומייצר חשמל במחיר נמוך. החוקרים מאמינים כי זה צעד גדול קדימה באנרגיה סולארית, היות ומערכות מונעות שמש יוכלו איתו גם לנצל את קרינת האינפרה- אדום.
החומר מוטמן כחלקיקים בפולימר, הוא גמיש במיוחד, ואף ניתן יהיה להמיס ולצבוע חפצים עם התמיסה. לאחר ייבוש ה"צבע", יוצר קרום דק וחלק שיהווה בסיס למכשיר אלקטרוני.

 למאמר המלא

ועדה
"ועדה: כינוס של אנשים חשובים, שכל אחד לבדו לא יכול לעשות כלום,
 אבל ביחד מחליטים שאין מה לעשות."

תודה לשרה גולדנברג

תשובות

לקוחותינו היקרים, שלא קיבלתם מענה טלפוני רגיל מצ'יף במשך כשעתיים ביום שני השבוע: באותו יום הסתבר לנו כי אצל ספק ציוד המרכזיות שמציע  "תשובות מרכזיות בתקשורת", התשובות הנפוצות ביותר הן: "סליחה על ההמתנה" ו-"תודה על הסבלנות"
מצד שני, כאשר סוף כל סוף הם משיבים לכם, נציגי השירות אדיבים ומתאמצים לעשות לכם קולות סקסיים כדי להשכיח את העצבים.

סוף טוב הכול טוב, והבעיה נפתרה ביעילות.
 

מתכנתים
לחובבי התכנות, אתר נחמד עם אופציה של אנגלית או רוסית, לבחינת פתרונותיכם לבעיות שונות, בכתובת: http://acm.timus.ru

השבוע חגג יום ההולדת גיא קאופמן, מנהל ספקטרו-נט. מזל טוב !

הצהרת אחריות
למרות שכל המידע בידיעון זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו.