..."There is always the black sheep in the family. There is another cant expression, as she knew Draco would say: there is always the rose amongst the thorns. She would never really know which she was".

Foreign Bodies, by Aisling Oigthierna.

Aparecium Fanfics.

הצד האפל של החופש

(אחסון התמונות הדיגיטאליות) מתוך http://www.nikondigital.org/

בחופש הגדול, יש אנשים כל כך עסוקים בתיעוד ההנאות המשפחתיות שכמעט שוכחים ליהנות בעצמם. לא הטיסה ולא הטיול ולא הבריכה ולא הקניות מעניינים אותם יותר מתפיסה מוצלחת של רגעים אלו במצלמה. כל האנרגיות המוקדשות לתמונות יכולות להתבזבז בין רגע אם לא שומרים אותן נכון. שלא נדבר על אנשים העושים מתחביבם אומנותם, או מאומנותם פרנסתם.
 

• כרטיס הפלאש של המצלמה הינו המקום הראשון לאגירת התמונות. כרטיס טוב צריך להגיע עם אחריות, ואפשרות להחלפה במקרה של תקלה.
בהתאם לחשיבות התמונות או לשיגעון הפרטי של הצלם, בוחרים לגבות את הצילומים בכרטיסים נוספים (וכך הולכת וגדלה ערימת הכרטיסים בתיק) או בפתרון אחסון נייד גדול יותר-כמו מחשב נישא קטן. יש יתרון באפשרות להתבונן בתמונות על מסך של מחשב ולגלות בעיות בטרם נהיה מאוחר מדי כדי לנסות ולצלם פעם נוספת.
למי שרוצה לגבות את התמונות עוד בשטח, אבל אין לו אפשרות לסחוב מחשב נישא, קיימים בשוק מכשירים להעברת התמונות ישר מהכרטיס לדיסק קשיח או לצריבת התמונות ישירות ל- CD. רוב המכשירים גם מצוידים ב- LCDs קטנים.

• בחזרה למלון, לפטופ עם דיסק 2.5" ובין 30-60GB יספיק ברוב המקרים כדי להעביר את התמונות. אבל, אם הטיול ארוך והצלם חרוץ...הדיסק ילך ויתמלא, ומאות הקבצים יהיו בסכנת אובדן אם הדיסק חלילה יקרוס, או הלפטופ יתקלקל (טפו, טפו!)
שמענו על מתקדמים הנושאים עם מחשב נישא שכולל צורב, וצורבים את כל התמונות (או לפחות החשובות ביותר) ל-CD כל ערב. יום אחד גם צורבי ה-DVD יהיו מספיק קטנים וזולים כדי שנוכל למנות אותם בין האפשרויות. עם הצריבה, נוספה לנו למטען ולמתנות שקנינו, גם ערימה של תקליטורים.
חלופה לצריבה, היא דיסק קשיח נוסף למחשב הנישא, אותו נוכל לאחסן במארז firewire, המתחבר עם כבל ליציאת ה-USB. את הדיסק הנוסף אפשר להפעיל במספר שיטות, בהתאם לקצב העבודה - והנסיעה:
 • ביצוע עותק אחד על אחד של הדיסק בכל לילה. גם אם הדיסק הקשיח של המחשב פתאום מפסיק לעבוד, אפשר להוציא את הדיסק החיצוני מן המארז, ולהחליף ביניהם.
• לבצע גיבוי מלא של הדיסק כל לילה. זה דומה למקרה הקודם, אבל משאיר מקום פנוי בדיסק החיצוני כדי להעתיק קבצים נוספים. אם לא משתמשים כאן בתוכנה שתומכת בהתאוששות מלאה מאסון, פתרון זה לא יאפשר לך להתאושש בדרך מדיסק פנימי שמת מוות קליני - זכור כי הנך זקוק לסיסטם עובד כדי לאחזר את הגיבוי.
• ליצור גיבוי מלא תחילה, ואז לגבות כל לילה את התמונות החדשות של היום האחרון (באופן ידני?) או להריץ תוכנה אינקרמנטאלית, שתגבה את החומר החדש. שיטה זו חוסכת זמן והיא גם חסכונית למקרים בהם אין לנו מקור שופע ויציב של אנרגיה (יצאתם לספרי, לשייט הרפתקני, או לקמפינג במקורת הירדן...)

שימו לב ש-connector ה-Firewire של הלפטופ יהיה באמת מסוגל להניע את הפתרון החיצוני שבחרתם!

השורה לשוחרי היידיש :

"לפטופ גדול וכבד, הוא לא יותר משלעפ-טופ"

הבהרה: Schlepp- (סחיבה מסורבלת) Topp - (סיר!)

• בשעה טובה חזרנו הביתה, ולמשרד. המחשבים השולחניים שם לרשותנו, ובהם שפע מקום אחסון, שיתמלא במהירות עם כל המזכרות שהבאנו. מחיר המקום בדיסקים סביר, והולך ונעשה נמוך יותר. לעיתים קרובות הוא מסב לנו כאב דומה לזה של הדודה פסיה בטיול, אחרי שסיפרו לה שמחיר המניפות ירד בדיוק אחרי שהיא קנתה תריסר. השכנה למושב השיגה אותן יותר גדולות, בפחות כסף. David Cardinal ממליץ על דיסקים מסוג ATA שניתן להשיג בפחות מ- 1$ לכל GB. אותם הוא מכניס למארז המחשב או למארז חיצוני עם USB2.0 או Firewire. אם מוסיפים יותר מדיסק אחד נוסף, אפשר לשרשר אותם (Daisy chain), כלומר לחבר ולקבוע את הקונפיגורציה שלהם באופן סדרתי, אחד אחרי השני.
כך, ניתן להשתמש בדיסק אחד כגיבוי יומי נוסף או כדיסק רזרבי. כאן מומלצת שיטת הגיבוי האינקרמנטאלית, כמובן.
הצד האפל של שפע זה במקום לאחסון הוא שהדיסקים הללו הם לא בדיוק המהירים בתבל. בכל מקרה, זכור כי יעדת אותם לאחסון וגיבוי!

• גיבוי עם הפנים לשעת אסון.
נכון שכמה שיותר מקום יש לנו לאחסון, גדל כאב הראש לגיבוי החומר בו. מערכות גיבוי בטייפים מייקרות בהרבה את כל מערך האחסון. הפתרונות היותר מתקדמים עולים אלפי דולרים ואינם בהישג יד של כל צלם. כונני טייפים איכותיים כגול ה-Seagate Scorpion עדיין נמכר כמעט באותו במחיר מלפני 3 שנים, והקלטות עצמן -כמו למשל ה-Seagate DDS-4 גם הן מוסיפות עוד 1$ לכל GB -יקרות יותר מאשר את הדיסקים שהן מגבות !
אפשרות אחרת היא לבצע גיבוים לשעת אסון למערכות מרוחקות (בבית של קרוב משפחה או מהמשרד לבית)
צלמים סבלנים יותר או יצרניים פחות יכולים כמובן לצרוב DVDs.
DVD-RAM היא גם אופציה לשימוש חוזר במדיה.
 

לחפש בבוא העת. עצה חכמה היא לשמור שני עותקים, ועדיף כל אחד בפורמט אחר של קובץ, מתוך ההבנה שאחת לחמש או עשר שנים יהיה צורך להקליט אותם מחדש למדיה אחר או לפורמט אחר (data migration).

•  עם הפנים לעתיד.

רעיון האחסון המרושת - network connected storage היא טכנולוגיה שהולכת ונעשית אפשרית מבחינה כלכלית לשימוש ביתי ולמשרד הקטן. החברות  הגדולות מצליחות עדיין לצור את הרושם שיש להם בלעדיות למכשירים יוקרתיים של אחסון ברשת עם כוננים קשיחים מתחלפים. למעשה כל אינטגראטור יכול לבנות פתרון פשוט על פי אותו עקרון. למי שרגיל לעבוד באופן עצמאי, הצד האפל של האחסון המרושת הינו התלות במהירות הרשת, היות ומכשירי האחסון המרושת  מחוברים ישירות שלרשת הפנימית. מי שיש לו לפחות 100Mbit, הרי שהוא במצב טוב יחסית.(לא לשכוח להשוות לכרטיסי הרשת של 100MBit את ה-switch המתאים. צפוי שבעוד שנה ניתן יהיה גם להתקין רשתות של Gigabits לעוסקים בתמונות , עם תקציב מצומצם.
 

הצד האפל של הדיסק
 

שפע קנטורים (ובצדק...) על יצרני המחשבים וה- DVDs מאת ג'ורג' הובר, במאמר שפורסם במגזין  Enterprise Networks and Servers

הצד האפל של NTFS
 

The Dark Side of NTFS הוא מאמר של ה.קרווי משנת 2002, שעודכן לאחרונה. NTFS הינה מערכת קבצים מועדפת בגין יציבותה, הפונקציונאליות שלה, ורמת האבטחה שהיא מאפשרת. להתאמת מערכת זו למערכת קבצים של מקינטוש  הנקראת HFS McIntosh Hierarchical File System - קיימים זרמי מידע לסרוגין (ADSs), המשתמשים בהסתעפות של משאבים בכדי לשמור על הקשר של המידע עם הקבוץ

 כגון צלמיות וכו'. Microsoft מספקת כלים ליצירת ADSs מסוימים באמצעות Windows Explorer. המאמר מצביע על מה וכמה חסר בבסיס הידע של Microsoft.

יש לזכור שמאז יציאת המאמר חלו שינויים מרחיקי לכת בשוק וחלק ניכר מיצרני המערכות כבר עברו ללינוקס - MacOsX, Novell ואפילו AS-400 כבר מתבססים על לינוקס. כפי שחזינו כבר בשנת 2000 - עד שנת 2010 מערכת ההפעלה הנפוצה בשרתים בעולם תהייה לינוקס.

הצד האפל של ההגנות

קדושת הקניין הרוחני במקומה, ובשוק קיימות אסטרטגיות רבות להגנת על תוכנות. חלקן, לצערנו, כאילו מבית חכמי חלם.

לקוחות מספר נהגו בעבר להשתמש בתוכנת Norton Ghost. התוכנה מוגנת באמצעות מספר רישיון, אותו חייבים להקליד בעת ההתקנה. הבעיה הייתה שבכל פעם שרצו לשחזר פרטישן שגובה, או לבצע ההעתקה מדיסק לדיסק, היה עליהם להקליד מחדש את המספר. הדבר המוזר הוא שבכל פעם שהיו מעלים את התוכנה, היה מופיע המספר מול עיניהם, כדי שיוכלו להעתיק ולהכניס אותו. אז...מה השיג בכך היצרן, ולמה?

הצד האפל... והגרסה הבאה !
 

רוצים לנסות ?
 

סאדו-מאזו? - Master & slave

יום חמישי בערב, במרתף אפל ומלא עשן סיגריות, ביפו העתיקה, בחור נחמד עושה חייל בעסקים ממיצוי "הנושא" למועדון ריקודים. מי שעדיין לא היה שם, קרוב לוודאי מכיר מישהו שהיה וסיפר לו על התפאורה הססגונית, ועל הלבוש היוצא דופן של הצוות והלקוחות. מי באמת ומי כמשחק, משתתף במקום בהצגה בה מתחלקים התפקידים בין אדונים (וגבירות) ושפחות (ועבדים). אחרי כמה דקות במועדון, זה ברור שאין חלוקה אמיתית בין מענישים ונענשים, אלא שכולם נענשים באופן שוויוני במוזיקה הקקופונית  (הגובלת בדציבלים שמשרדי הבריאות אוסרים במדינות מתוקנות).
יתכן והחן המיוחד שרבים מוצאים במקום הוא תוצר של סיטואציה המקנה אפשרות לפגוש -כמו בבית התפילה- בגובה העיניים (או הברכיים?) אנשים הממלאים יום יום תפקידים מגוונים בחיי החברה. היה מי שפגש שם את לקוחו, ומי את מורה בנו, מי את סמנכ"ל חברתו, ומי את עורכת הדין של מבקשו...שמחה והיתולה!
למרבה המזל ולמרות המהומה, הצלחנו לקלוט את רעד הטלפון הנייד שהזעיק אותנו. עם צלילי המוזיקה הסדיסטיים מהדהדים בראשנו, חזרנו למעבדה למקרה לילי דחוף. צירופי המקרים לפעמים מדהימים...מה ניצב על השולחן לבדיקה?: לא אחרת מזוג דיסקים מורכב מאדון (מאסטר) ועבד (סלייב).
ברשתות מחשב וגם בתחום האלקטרוניקה והמכונאות, משתמשים במילים אלו כדי לתאר את המקרה בו מכשיר או תהליך אחד - המכונה מאסטר - מבקר מכשיר/ים או תהליך/כים אחר/ים, המכונים סלייבס.
קיימים גם מודלים אחרים של פרוטוקולים לתקשורת כמו ה- server-client (בו תוכנת server עונה לבקשות תוכנת client), או מודל ה-peer-to-peer, בו כל אחד משני מכשירים יכול להתחיל אירוע (session) של העברת מידע.
בארצות הברית, ארץ רגישה מסיבות היסטוריות לגזענות ולרמזים מסוימים, התקיים סקר כדי להבהיר עד כמה טרמינולוגיה טכנית זו פוגעת ברגשות הקהל (Searchnetworking, דצמבר 2003). אבל אנחנו, שבכל ניסן שמחים להצהיר שעבדים היינו ועתה, עתה בני חורין, נגשים לעניין בפתיחות מרבית...להלן.
כאשר באים להתקין דיסק קשיח פנימי (בתוך מארז המחשב), נדרש ביצוע של מספר שינויים בהגדרות הדיסק עצמו. בלוח האם של המחשב קיימים שני חיבורים המכונים IDE ports (ראשוני ומשני) המיועדים -כל אחד- לחיבור באמצעות כבלים מתאימים לדיסקים הקשיחים. בכל פורט ניתן להתקין עד שני דיסקים קשיחים או מכשירים היקפיים אחרים. בכל פורט חייבים להגדיר דיסק אחד כ-מאסטר, והשני כ-סלייב. כלומר, בסופו של דבר כל המכשירים ההיקפיים המחוברים באמצעות IDE יהיו אחד מן הבאים: מאסטר ראשוני, מאסטר משני, סלייב ראשוני, או סלייב משני.
שינוי ההגדרות בדיסק הקשיח נעשה באמצעות שינוי מיקומם של מלבנים פלסטיים קטנים הנקראים "jumper switches", או (שוב ביידיש): ג'אמפערים. פיסות הפלסטיק הפצפונות מכסות את החיבורים המתכתיים כדי לחסום אותם במעגלי הדיסק הקשיח. כל דיסק חייב שיכריזו עליו כ"מאסטר" או "סלייב", אמנם יש ביניהם שצריכים -בנוסף- שינוי מיקום הג'אמפר בהתאם לחיבורם לכבל הראשוני או המשני.
כל יצרן ממקם אחרת את הג'אמפרים, וקיימים גם הבדלים בהתאם לדגם הדיסק. מי שחדש בתחום חייב ללמוד את הדוקומנטציה של הדיסק לפני שמשנה כל הגדרה.
בשבוע הבא נמשיך עם הסיפור של שני הדיסקים שקטעו את הביקור במחוזות העור והלטקס. אם ברצונכם לקרוא עליהם, הוסיפו את עצמכם לרשימת התפוצה (קישור ירוק בתחתית עמוד זה).
הצלפות ווירטואליות למי שלא מעביר את הידיעון -לפחות- לחבר אחד.
 

Accidentally Networking

ב"תקופת הייחום" של הסטרט-אפים למדנו מיועצי תדמית ומיזמי Koldoon מה שעוד לא ידענו על התערבבות (mingling) ויצירת קשרים עסקיים מתוך אירועים כביכול חברתיים. הצעירים שהפסידו את הגל לומדים בדרך הקשה, נחבטים בחבורות סגורות, או צריכים להמציא את המעגלים שלהם. לפעמים קשר עסקי קיים או ידיד אישי משמש קצה חוט כדי לגלגל את שאר כדור הצמר.
לפנויים, אתרי ההיכרויות (רומנטיות!) היו למסלול מקביל, ורצות שמועות על יותר מאשר מקרה אחד בו יחסים שהתחילו שם - הסתיימו בחתימות חוזים (...ונתעלם מן ה-viceversa)
יש אבל דרך פשוטה בהרבה להכיר ולקשור קשרים מקצועיים ועסקיים. זה קורא כל הזמן, ורק נדרשת מעט סובלנות כדי לנצל את התופעה לטובה.
מקרה מספר 1. מישהו מבקש לשלוח אי-מייל לכתובת sale@moishe.co.il, אך בלהט העניין השולח רושם "moishe@sale.co.il" . אדון מוישה מחברת Sale יכול לבחור אם למחוק ולהתעלם (כך על פי מיטב כללי הפרטיות -סגור עיניים ודמיין שלא ראית), או שהוא יכול להשיב ולהעיר על השגיאה. בהתאם לתוכן, זה עשוי להביך את הטועה, או להציל חיים...יתכן גם וזו תהיה התחלה של ידידות נפלאה.
מקרה מספר 2. מישהו שולח פרסום לרשימת הלקוחות שלו, ואחד מהם משיב לכל אותה הרשימה. רגע, זה לא נגמר כאן...השולח הראשון משיב ללקוח שטעה, מבלי לשים לב (אולי כן?) ששוב כל העולם ואחותו בין המכותבים... וזה ממשיך: אחד המכותבים האלמוניים מאבד את הסבלנות ומגיב במסר שנשלח לשולח הראשון, למשיב הראשון, ולכל רשימת הלקוחות (כולל אותו עצמו!). בכך מאבד הקורבן האלמוני את אלמוניותו, כמובן, ופרטיו מופצים בברנג'ה - כאמצעי פרסום חינם. ממש מערכון קומי, מתאים לתוכנית בפריים-טיים!
(אנו מזמינים את כל שאר הלקוחות של ארנון ומני -יחד עם אמיר ושי, ושי השני, ומשה...- לפתוח מועדון משלנו בעקבות החלפות האי מיילים בשבוע שעבר...)
מקרה מספר 3. קובעים פגישה עם מישהו שמסר לנו כרטיס ביקור בכנס. מזכירתו שולחת לנו מפה להגעה, וחותמת בשם המשפחה שלה...שהוא במקרה אותו שם הנעורים הנדיר של אם גיסתנו. שואלים שאלה קטנה בדואר חוזר, ומסתבכים בין ענפיו הסבוכים של אילן היוחסין שצמח מחסידויות חשוכות, ושורשיו ב-Root Level של היהדות. הפגישה מתקיימת עוד בימינו, בזכות דחייתם של פונים "זרים" אחרים למועדים מאוחרים יותר. "קרובת-המשפחה-כמעט" מכניסה אותנו בגינונים השמורים ל- VIPs ובתרועת חצוצרות. אם לא נקודת זינוק מצוינת להשיג את מבוקשנו, אז לפחות תרומה נכבדת לביטחון העצמי ולהרגשה טובה.
מקרה מספר 4. מישהו שולח לכתובת שלך פניות שעל פי מיטב הבנתך נראות טועות. זה מתחיל לעצבן. זה מאוד מעצבן. האצבע נוחתת על מקש ה-Del כל פעם ביותר כבדות. מתאפקים. הארץ שלנו חמה ומחממת, אוכלת יושביה...(כמה עוד אפשר כבר להתאפק?)...מוקפת אויבים, שזורת spammers...(נשימה עמוקה ולמחוק שוב פעם)...מוכת מיסים, מאוכלסת מפגינים, בקבוצת סיכון של מחלות פסיכיאטריות, מאוימת קרינה, מזועזעת רעידות אדמה, (דיייי עם האימיילים האלה!!)...חצויה פוליטית, חברתית, דתית ועדתית, ואי אפשר ככה יותר לעבוד! (יש גבול) אז מחליטים החלטה קרבית: להשיב!..."להראות להם" את הצד האפל שבנו!. כמו כל דבר שנשאר בבטן הרבה זמן - ניחוח התגובה אינו של פרחים. ה"פיצוץ" מתבטא בתשובה חותכת וחמוצה, סופית ופוגעת.
השבוע נגמר. ואז, באה התגלית: בארוחת ערב של יום שישי, באווירת זיכרונות הילדות היקרים, יתגלה שזו שהטרידה אותך כל השבוע זו הסבתא-רבא הטובה, צחורת השיער והמצפון, שרצתה להפתיע אותך מאחר ונרשמה לחוג מחשבים במתנ"ס. הלאטקעס הרכים שלה יתקעו לך בוושת מרוב חרתה, ומאותו יום... תבטיח לעצמך לקבל כל טעות וכל spam...רק באהבה! (...עד הפעם הבאה...)

חברי לשכת מנתחי מערכות המידע בישראל,
אנו מצטרפים לאבליכם במות מר בני ראב, ז"ל
נשיא הכבוד, וממקימי העמותה.
 

היה זה הגיליון החצי-שנתי
של ידיעון צ'יף לשנת 2004.

בהזדמנות זו רצינו להודות לקוראים
הותיקים, והרבים שהצטרפו במהלך חצי השנה האחרונה,
שברכו אותנו בדואר אלקטרוני, בטלפון, וגם אישית,
שאלו שאלות והגיבו לכתבות, תרמו חומר, קישורים ובדיחות,
העבירו גיליונות לחברים ועזרו לנו להפיץ את השמועה
שלמרות הצד האפל של החיים, ושל התעשייה,
יש גם דרך אחרת
לבנות,
לגבות,
להמשיך
להציל
לחסוך
לכתוב,
ליצור,
לשרת,
לשתף,
לתכנן,
לתת,
ולהיות חלק קטן מחייכם.
                                                      מהמערכת, באהבה.
 

נ.ב.: אם ברגשות של מישהו פגענו..., נכתוב על כך בעה"ש בגיליון מספר 38.